[1] אמר שמואל "לא נטל - נטל ממש, אלא כיון שהגביהה ליטול אע"פ שלא נטל". ודין זה נכון אפי' אם ס"ל לשמואל דשליחות יד צריכה חסרון, דשאני הכא שניחא ליה ש"תהיה החבית כולה בסיס להא רביעית", ולכן זה נחשב כאילו נטל והחזיר אותה לחבית כדי שתשמר שם, ונעשה שואל על כל החבית.

[2] שבשביל שחיסר אותה רביעית - הוחמצה, ונמצא שהוא קלקל את כל החבית - והוי גירי דיליה.

[3] דמטבע זהב לעומת כסף נחשב כמו פירי - דהיינו שאר מטלטלין, והדין הוא שאם הקונה משך את המטלטלין מתחייב הלוקח במעות - ואינו יכול לחזור בו.

[4] דכיון שמטבעות כסף הם "טבעי" וחריפים לצאת בשוק יותר ממטבעות זהב, ולכן הכסף שהוא מעות אינו קונה את המטלטלין עד שימשוך, דאי אפשר לקנות מטלטלין בקנין כסף.

[5] ס"ל שהיות שהזהב חשוב יותר מהכסף, לכן הוא נחשב יותר טיבעא מכסף - והוא המעות, ואילו הכסף לעומתו נחשב מטלטלין, ולכן משך האחד את הזהב לא נקנה הכסף כנגדו, כיון שאין המעות מועילים לקנות את המטלטלין, אולם להיפך משך את הכסף שהוא נחשב פירא לעומת הזהב קונה את המטלטלין.

[6] דס"ל כמו ששנה רבי בזקנותו - שכסף טיבעא ודהבא פירא, ואין מחללים מעות מעשר שני על פירות.

[7] בתחילה הגמ' נסתה להוכיח דמזה שאמר ר' יוחנן שאסור ללוות דינר זהב בדינר זהב ש"מ דס"ל דחשיב פירא - וממילא אסור לחלל מעשר שני על דינרי זהב דאין מחללים פרי על פרי, ושוב דחתה הגמ' דלהדיא אמר ר' יוחנן דאע"פ שאסור ללוות דינר וכו', אבל מחללין מער שני עליו, ורק לגבי הלאה כיון שלענין מקח וממכר שוינהו רבנן כי פירא אמרינן שהוא זה שנתייקר והוזל, ולכן הוי סאה בסאה, אבל לא לגבי פירות ממש שחשוב כלפיהם טבעא.

[8] דס"ל כילדותו שאדרבה הזהב שחשוב יותר נחשב יותר מטבע מכסף, ולכן סלעי כסף נחשבים פירות ויכול לחלל אותם על דינרי זהב שהם מטבעות, דהרי מחללים פירות על מעות.