[1] כאן לא שייך כח שני, דכל כח וכח הוא מחמת מה שמסובב הוא לגלגל - ותמיד הוא כח ראשון.

[2] דדוקא מה שנשחט בסיבוב הראשון או השני הוי מכוחו, דהיינו מחמת מה שהסיר את הדף החוסם את המים. אולם מה שמסתובב עוד, הוא מחמת המשך זרימת המים ולא מכוחו הראשון. [והבחינה לדעת מהו כח ראשון, הוא שירים את כל הדף החוסם למים ויסגרנו מיד, וכל הסיבובים שיעשה הגלגל באופן זה - הוי כח ראשון].

[3] אכן בסוגיין כתבו תוס', דאפי' אם כפתו במקום אחד והביאו למקום אחר, ואח"כ שקיל עליו בדקא דמיא בכח שני פטור גם למ"ד אשו משום חציו, כגון שלא היאו למקום שסוף חמה או מים לבוא, ואח"כ כששקל עליו בידקא דמיא היה זה כח שני, והוי גרמא ופטור.

[4] הנה עיקר פסוק זה נאמר בענין קדשים, דהא אברהם בא להעלות ליצחק לעולה. אולם ביאר ר"ת, דמזה שכתוב בפסוק "לשחוט את בנו" ולא כתוב לשחוט את העולה, למדנו גם לחולין. אלא שא"א ללמוד מזה דין כלי גם לחולין, דדוקא בקדשים שייך לומר שצריך כלי, שכן מצינו בשאר העבודות שבקרבן שצריך דוקא כלי, אבל בחולין שלא מצינו - א"א ללמוד.

[5] וביארו התוס', דמיירי אפי' בבית שלא בנאו מתחילה לע"ז, וגם בלא שהשתחוה מקודם לכל אבן ואבן, דבזה פשיטא דהוי ע"ז ממש - ועציו ואבניו ועפרו מטמאים כשרץ.

[6] וביאור תוס' דאפי' רבנן דשרו גבי אילן שנטעו ולבסוף עבדו, מודים הם גבי בית שנאסר (ולכך לא חשיב כאן רבא דאיכא תנאי לענין ע"ז בתלוש ולבסוף חיברו), דשאני אילן שיונק מן הקרקע וחשיב כמחובר מעיקרו אפי' בתלוש ולבסוף חיברו.

[7] וכתבו תוס' (בד"ה אמר), דלמ"ד הזה איבעי ליה לרב יוסף בב"ב גבי מי גשמים שחישב עליהם להדיח את האיצטרובל (שהוא תלוש ולבסוף חיברו), האם דוקא חיבור בית חשוב חיבור, וא"כ הוי בשביל להדיח את המחובר ואינו מכשיר, משא"כ באיצטרובל שאינו חשוב כ"כ מחובר ואם חישב להדיחו - מכשירים, או לא שנא.

[8] והא דקאמר בברייתא שאפי' בכה"ג כשרה, היינו בסכין תלושה, אבל בסכין מחוברת בכה"ג באמת פסולה.