[1] תנא דמתניתין מנה בפירוש לי"ח טרפות דלהלן, אכן בזה הכלל רמז לנו שיש עוד טרפות וכגון אלו שסימנם בסג"ר ושב שמעתתא, וכדלהלן.

[2] מבואר בגמ' דשמנה הם (מאלה שמנויים במשנה. והגם שבמשנה נמנו עשר נקובות, מ"מ לא חשיב לניקב המרה, וכן ניקב המסס ובית הכוסות בחד חשיב להו), ואלו הן: א' נקובת הושט, ב' קרום המוח, ג' לב, ד' הריאה, ה' הקבה, ו' הדקין, ז' הכרס הפנימית, ח' המסס ובית הכוסות. ואחת משמעתא, ניקב הטרול דרב עוירא, ובגמ' מבואר שיש חולקים על רב עוירא ולא חושבים לה לטרפה.

[3] ושנים הם, א' נפסקה הגרגרת, ב' נפסק חוט השדרה.

[4] כל ששת הטרפות דללהן, לכו"ע הם נמנים בתוך הי"ח טרפות.

[5] ארבע טרפות דלהלן הם המנויות בסימן בסג"ר. ומבואר בגמ' שעל טרפה זו של בהמה שנחתכו רגליה רשב"א מכשיר. ובתחילה סברה הגמ' שר' ישמעאל לא מונה אותה, ולמסקנא (בדף מג.) מבואר שכן מונה אותה.

[6] משנתנו מנתה לזו הטרפה וכן ס"ל נמי לר' יוסי בר' יהודה, אולם חכמים חולקים.

[7] בתחילה סברה הגמ' דר' ישמעאל ס"ל כר"מ שמכשיר בגלודה, ולבסוף הסיקה שכן מונה לה.

[8] מכאן והלאה נמנו שש טרפות מתוך שבע דשב שמעתתא, והשביעית דניקב הטחול היא בכלל הטריפה הראשונה דהיינו בכלל הנקובות. ולגבי שלש טרפות מתוך השבע, שהם: בוקא דאטמא, לקתה בכליה, ניקב הטחול, יש מחלוקת להלן (דף מג.).