[1] הנה אמימר חלק על רב נחמן, וס"ל דכיון שפרס ועזניה אינם נמצאים במקום ישוב, אין צריך לחשוש להם, וגם באינו מכירם ומוצא עוף בסימן טהרה אחד יכול לאוכלו, אמנם בעינן שלא יהא דורס, (וע' בטבלא הבאה).

[2] רש"י מפרש (בד"ה הני מילי), כשמוצאים בו אחד מארבעת הסימנים - איזה שלא יהיה - מחזיקינן ליה בטהרה כל כמה שלא נראה שהוא דורס. אכן אם נראה שהוא דורס - הוא טמא.

[3] תוס' מפרשים שכוונת אמימר שהסימן האחד שהוא טהור בו - שאינו דורס, אבל אם יש בו סימן טהרה אחר בין דורס ובין לא - הוא טמא, דאם הוא דורס - ודאי הוא טמא, ואם אינו דורס הרי שיש לו ב' סימני טהרה, ויש להסתפק בו במין עורב.

[4] והביא רש"י (בד"ה מר זוטרא) דללשון זו לית ליה לרב יהודה דלעיל שאמר שסנונית שנחלקו בה ר"א ורבנן כשרה לטהרת מצורע, דללשון זו בסנונית שנחלקו בה היא הסנונית שכריסה ירוקה, ובסנונית זו פסקה לשון זו הלכה כר"א שהוא עוף טומא, ולטהרת מצורע בעינן דוקא עוף טהור.

[5] והעולה לב' הלשונות לענין הלכה, שסנונית שכריסה ירוקה אסורה, ובכריסה לבנה מותרת.