[1] בטחול, ליד מקום הדד של הטחול. ובכליה, בחלק החיצוני שלה.

[2] ואף שבתחילה מסרו בשם רב "שלא אסרה תורה אלא שעל הדד בלבד", מ"מ אח"כ הביאו ברייתא שהחלב שעל הטחול אסור ואין חייבים עליו, ומדקתני דאין חייבים עליו, ע"כ שאינו זה שלצד הדד אלא מיירי בנמצא בטחול למטה, ובכל אופן הוא אסור אף שאינו לוקה עליו.

[3] בסוגיין נחלקו בהם ר' אמי ור' אסי, חד אסר משום אבר מן החי - דאינם חוזרות ומבריאות, ואחד התיר - דהא אינם מסריחות. ובבבל נהגו איסור, והבא מבבל לא"י - שנוהגים בהם היתר, דינו תלוי במחלוקת האם נותנים עליו חומרי מקום שבא משם או לא, (תוד"ה משום).

[4] אכן אם האדימו צריך לחותכם ולמולחם ומותרים גם לקדרה, וכן אפשר לתלותם בשפוד ולצלותם. אולם אם הניחם על גבי גחלים נחלקו בזה, דרב אחא מתיר ורבינא אסר, והלכה כמאן דמתיר. (ובאותה מחלוקת נחלקו גם באומצא של בשר שהאדימה, ובגידי הצואר).

[5] ע' מהרש"ל שביאר שרב פפא ומר זוטרא כן נחלקו, וס"ל למר זוטרא שאין חילוק בין להלקותו ובין להעבירו, והחילוק הוא בין נמצא במקום אחד ובין נמצא בכמה מקומות, שאם נמצא כשעורה במקום אחד מלקין או מעבירין לו (או שניהם). ואם נמצא בכמה מקומות, אם אין כשעורה בכל אחד מהמקומות וגם אין בכולם יחד כזית - פטור מכלום. ואם יש בכולם יחד כזית, מלקין או מעבירין אותו (או שניהם).