[1] דאע"ג שכתוב בכל אחד מהם לשון יחיד, בכל אחד יש בו גם לשון רבים להורות שחייב.

[2] ואמרו "ליתנהו להני כללי" דרבא, משום שמצאנו ברייתא גבי בהמת השותפין שר' אלעאי פוטר מבכורה, ומשום דכתיב "בקרך וצאנך" - לשון יחיד למעט שותפים. ואף שכתוב ג"כ בקרכם וצאנכם", מפרש ר' אילעאי שהכוונה לכולהו ישראל. וכן לענין מתנות דזרוע ולחיים וקיבה ג"כ ר' אלעאי פוטר ומשום דיליף גז"ש "נתינה" "נתינה" מראשית הגז, ומזה יש ראיה שגם בתרומה ס"ל שהם פטורים, דאל"כ היה לנו ללמוד גז"ש "נתינה" "נתינה" מתרומה לחייב.

[3] ואף דילפינן גז"ש מתרומה, מ"מ אמר קרא "ראשית גז צאנך תתן לו" - אין לך בו אלא מראשיתו ואילך, וכן דין המתנות.

[4] ואף דילפינן גז"ש מתרומה, מ"מ אמר קרא בתרומה "ומתו בו" "ויסף עליו" - ודרשינן דוקא תרומה ולמעט ראשית הגז ומתנות.

[5] דדוקא אם היו לו שתים שלש רחלות וגזז אותם בשתים שלש שנים - הם אינן מצטרפות, אבל אם היו לו חמש רחלות וגזז שתים בשנה זו ושלש בשנה זו - לרבנן מצטרפות.

[6] הדגומא בתרומה, כגון שהיה שדה של עכו"ם ושוב קנאה ישראל, הדין הוא שהגדל בפטור - פטור, ורק מה שגדל בחיוב חיב. וכגון, ישראל שלקח שדה בסוריא מגוי קודם שהביא התבואה שליש - חייב בתרומת ומעשרות, אבל אם לקח אחרי שהביאה שליש - נחלקו בזה - דלר"ע חייב וחכמים פוטרים.

[7] וכמדויק ממשנתנו, שדוקא הקונה גז צאנו של עכו"ם פטור (דהיינו שקנה זכות לגזוז הצאן מעכו"ם - שהבהמה עדיין היא של עכו"ם), אבל אם קנה בהמות העומדות להגזז מעכו"ם - שבשעת הגזיזה הם של ישראל, חייב.

[8] בראשית הגז הדוגמא שמפריש ממין של עזים שחורות על מין של עזים לבנות. אכן גבי תרומה, מתאנים שחורות על לבנות, לבית הלל הוי מין על מינו. עכ"פ במה שבתרומה הוא ברור מין על שאינו מינו אין מפרישים. והנידון האם גם בראשית הגז הוא כן.

[9] וכן היא דעת משנתנו, שרק משום עצה טובה להנות את הכהן אמרה שיפריש מכל מין בפני עצמו, אבל איה"נ דיכול להפריש ממין של עזים לבנות על מין של מינים שחורות וחלה ההפרשה.