[1] כלומר, לא מועיל לו להקדיש חוץ מהכחש של הבהמה מחמת הגיזה, דהרי פושטת הקדושה בכולה, ולכן אסור לו לגזוז את הצמר.

[2] דלא חלה הקדושה על גיזותיה והכחש, כיון שלא הקדישם.

[3] דרבא בעי בסמוך "צאנך" למאי אתא, וא"כ מבואר שלא דורש כר' מני בר פטיש "צאנך" לענין זה - וממילא בכה"ג באמת יהיה חייב בראשית הגז.

[4] דהיינו מרישא דקרא שמדבר לענין תרומה "דגנך" ולא שותפות עכו"ם. ורבנן לא יכולים ללמוד משם, משום שמזה שלא עירבה התורה את שני הדינים יחד ולכתוב לשניהם "ראשית" אחת, ש"מ שדינהם חלוקים. ואבעית אימא, דרבנן מחייבים שותפות עכו"ם בתרומה, דהיינו שצריך הישראל לתת מחלקו תרומה.

[5] דמשמע ולא של שותפות לא של ישראל ולא של עכו"ם - כי צריך שיהיה הצאן מיוחד לו, [אמר רבא אף דס"ל מ"צאנך" למעט שותפות אפי' דישראל משום שכתוב בלשון יחיד, וא"כ הו"א דה"ה ימעט מ"דגנך" שותפות ישראל, מודה ר' איעלאי שחייב משום "תרומתכם" - לשון רבים]. ורבנן סוברים שרק שותפות העכו"ם יש לפטור משום שהוא לאו בר חיובא, אבל ישראל שבר חיובא הוא אינו פוטר.

[6] וכן ס"ל לרבי ורשב"ג - שטבל שיש בו שותפות עכו"ם חייב בתרומה. אלא שרבי פוטר משום דס"ל דאין ברירה וכל הזמן מעורב טבל וחולין ביחד אפי' שחלקו, ולרשב"ג יש ברירה ולכן אם חלקו חייבים.