נה. אשת אח מן האם לאחר מיתת בעלה רשות,
מבואר בגמ' דס"ד דהא דאימעיט מייבום אולי לא אימעוט אלא מחובת ייבום אבל מכל מקום הויא רשות, או דאימעוט ונאסר באיסור עשה, וא"כ יל"ע באשת אחיו שלא היה בעולמו, שלא נתרבה כלל כאן בסוגיין, ואימעיט מחובת ייבום מקרא ד"יחידו" מאן יימר דאסור באיסור כרת, אולי אינו אלא רשות או איסור עשה. [ומבואר במתני' ב. דחייב כרת והויא ערוה לכל דבר.]
אברהם יוסף שווארץ
שלום וברכה,
שאלתך מצוינת, ואם הבנתי את כוונתך, היא נידונת לעיל (נד:) בדברי הרמב״ן על דברי רב הונא שם, ״רמז ליבמה בחיי בעלה שאסורה מן התורה מנין״.
הרמב״ן שם שואל, מהיכי תיתי להעלות על הדעת להתיר יבמה בחיי בעלה, שהרי היא נשארת באיסור הרגיל של אשת אח, והוא מביא ראיה לשאלתו, שהרי אשת אח שלא היתה בעולמו ואילונית, פשוט וברור שיישארו באיסור המקורי של אשת אח, ומעין שאלתך, רק הפוך.
ובתירוץ הראשון שם חילק הרמב"ן ולומר שאישה שיש לה דין יבום גמור כמו אשת אח שלא היתה בעולמו, אלא שנתמעטה מדין זה, שודאי נשארת באיסור הראשון.
אמנם בתירוצו השני של הרמב״ן נראה שאכן בשלב זה של הגמרא, לולא המיעוט של ׳היא- בהויתה׳ וכיוצ״ב, אכן היה ניתן לומר שאין איסור אשת אח כלל בכל הנשים ובכל המקרים, ורק אחרי תירוץ הגמרא כאן, ברור שכל הנשים שהתמעטו מן היבום נשארו באיסור הראשון של אשת אח שלא במקום יבום.
אהרן שטיינר
