[1] ושונה דין זה מעוקה (היינו גומא שעושים בחצר המחזיקה סאתים, ששופכים לתוכה שופכים), שמותר לשפוך לתוכה אפי' אם היא כבר מלאה והמים יוצאים ממנה לרה"ר מיד. משום, דבעוקה הדרך של המים להבלע בתוכה, ואפי' אם מלאה מים, מ"מ כוונת השופך לא שיצאו המים החוצה אלא שיבעלו בתוכה, משא"כ כששופך דרך גזוזטרא כוונתו שיצאו המים החוצה ואסור.

[2] ומשום דלא איכפת לו אם ישארו במקומם או יצאו, משא"כ בחצר שבלא עוקה אסור, דודאי רוצה שיצאו מחצרו.

[3] וזה כפי הכלל דיש דין גזל בשבת - וצריך להשיב, דהיינו אף שכל הזמן משתמשים בני התחתונה בגזוזטרא העליונה לשאוב דרך הנקב שבה מים, מ"מ בשבת כיון שצריך עירוב ולא עשו עירוב, דין העירוב מחזיר את הגזוזטרא להיות מיוחדת רק לשימוש בני העליונה, ואין בני התחתונה אוסרים עליה. אולם אם הם היו שותפים בבניית המחיצה - ודאי שאוסרים, דאי אפשר לסלקם.

[4] דכיון שעשו מחיצות לעצמם גם בתחתונה - גילו דעתם שהם רוצים להשתמש בשל עצמם ולא בשל העליונה ולכן אין הם אוסרים אחד על השני.

[5] אבל כשלא עשה עוקה, או שעשה ואינה מחזקת סאתים מהנקב ולמטה, כלומר ממקום שעשה לה נקב ביציאתה להוציא את המים שבה לחוץ לחצר, אם אין בעומקה מקום שכונס בתוכו בית סאתים אסור.

[6] פי', צריך לעשות לה כמין כיפה שתהיה סגורה מלמעלה, ועי"ז לא יהיה לי דין רה"ר או כרמלית, דאם היא נמצאת ברה"ר בתוך ג' טפחים היא רה"ר גמורה, ואם היא עמוקה מג' טפחים ולא מגיעה לי' טפחים יש לה דין כרמלית ואסור להוציא מהחצר לתוכה. (ואפי' אם היא עמוקה י' ורחבה ד', ג"כ אסור, משום שגזרו בה אטו שאין בה עומק כל כך, וע' ריטב"א ומאירי).

[7] חכמים ס"ל שאסור לשפוך בפי הביב להדיא אפי' בכה"ג שהולך הביב תוך החצר או בגג מאה אמה.

[8] מבואר בגמ' שגם ר' זירא מודה אליבא דרבנן דבעינן דוקא ד' על ד' אמות שאז היא חצר חשובה שראויה לזילוף, אבל אליבא דראב"י הסובר שטעם ההיתר הוא משום דבעינן שטח שראוי לבלוע את המים, א"כ אין נפ"מ באיזה צורה החצר. וס"ל לר' זירא שגם הרישא של המשנה היא כראב"י.

[9] ואין לחוש לכלום, דאם נחוש שרוצה שיצאו לחוץ משום קלקול חצרו, הרי בימות הגשמים חצרו עומדת מקולקלת ולא איכפת לו שיצאו המים לבחוץ. ואם נחשוש שמא יאמר "צנורו של פלוני מקלח מים" - ויבואו להתיר לשפוך בתוך צנור גם בימות החמה, אין לחוש דסתם צנורות מקלחים מים בימות הגשמים, ולא יבואו לומר ששפך שופכים בצנורו.

[10] ולא התירו לו לשפוך אפי' סאה, גזירה שמא ישפוך יותר.

[11] וכתבו תוס' (תוד"ה מחזיק), שבאמת יכול לשפוך אפי' כור או כורים. ובזה הוא שונה מימות החמה שיכול לשפוך סאתים דוקא.

[12] וחולק על רב נחמן, וס"ל שכיון שבימות הגשמים החצר בין כה מקולקלת ואין לחוש שמא יאמרו שהוא חושש לקלקול חצרו ולא שיאמרו ש"צנורו של פלוני מקלח מים", א"כ גם בלא עוקה כלל שופך כמה שירצה.