[1] ופירשו התוס' (בד"ה מצת), שמיירי שהעיסה של ישראל רק שהכותי אפאה, דאם מיירי בפת כותי הרי גזרו על פתם. ועוד כתבו התוס', דמיירי שאין לכותי מצה אחרת אלא שגם הוא אוכל מהמצה הזו, דאל"כ חשידי הכותים על "לפני עור".

[2] רש"י מפרש שרשב"ג בא להתיר יותר מת"ק, ומשמע שבמה שסובר ת"ק שכתיבה לחודיה מהני מודה רשב"ג, אלא בא להוסיף ולהקל.

[3] וכן פירש"י שרשב"ג בא להוסיף שאפי' במצוה דרבנן אם החזיקו בה כותים אפשר לסמוך עליהם.

[4] דס"ל דעדי מסירה כרתי. ובדעת רבנן פירש"י דס"ל כר"מ דעדי חתימה כרתי ולכן לא מהני. והתוס' (בד"ה חספא) פירשו, דגם רבנן ס"ל כר' אלעזר דעדי מסירה כרתי אלא שפסול מדרבנן משום מזויף מתוכו, וגם בשטר מתנה שהשטר עצמו עושה את הקנין פסלו חכמים אם חתמו עכו"ם אפי' שיש להם שמות מובהקים שמא יבואו לסמוך עליהם [ואף שיש גם עדי מסירה], ולא תקנו חכמים לסמוך עליהם אלא בשטרי מכר והלואה שהשטר לא עושה קנין אלא הוא לראיה בעלמא.