[1] ודריש ליה מדכתיב "הענק תעניק לו" - ודרשינן לו ולא לבע"ח, אולם ת"ק דריש "לו" ולא למוכר עצמו, ולא דריש למעט בעל חובו, כיון שגם בעלמא לא ס"ל כר' נתן.

[2] ודריש מדכתיב גבי הנמכר לגוי (ויקרא כה:נד) "ואל לא יגאל באלה ויצא בשנת היובל" דריש רבי "באלה" (דהיינו ע"י קרובים) הוא נגאל, ואינו נגאל בשש שנים.

[3] אבל בנמכר לישראל ס"ל לרבי שלא נתרבתה בו גאולת קרובים או גאולת אחרים. [ונחלקו בפירושו, האם הכוונה שלא יכולים אחרים לגואלו בעל כרחו של אדון, או שיכולים רק שאינם מצווים בדבר]. ובדעת החולקים על רבי, ע' לקמן (דף כא.) שהסתפקה הגמ' האם ס"ל שיש גאולת קרובים בע"ע הנמכר לישראל או לא ולא איפשטא.

[4] וגם הוא וגם ר"ע דורשים תיבת "באלה" לא כדרשת רבי למעט שש, אלא הם דורשים אותה שיש לחלק בין גאולת קרובים לבין גאולת כל אדם. אלא שנחלקו בסברא (למסקנא), איזה גאולה נתרבתה לשחרור - דהיינו שהעבד יוצא לגמרי לשחרור, ואיזה גאולה נתרבתה לשעבוד - דהיינו שהעבד צריך לעבוד אצל מי שגאל אותו.

[5] דאל"כ ימנעו ולא יפדו אותו כדי לא להפסיד את כספם על חינם, אולם קרובים יגאלו אותו בכל ענין.

[6] דיש לחוש שכיון שיודע שמוטל על קרוביו לשחררו - ילך וימכור את עצמו בכל יומא, אבל אם הוא משתעבד להם לא יוכל למכור את עצמו ולא יפסידם.