[1] וכדכתיב (דברים טו:יב) "כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה" - הוקש עברי לעבריה, מה אמה עבריה נקנית בשטר אף ע"ע נקנה בשטר.

[2] דהיינו לאשה רגילה שמתקדשת בשטר, וכמו שאשה רגילה הבעל (שהוא כמו אדון) כותב לה שטר קידושין, כך באמה עבריה אדון כותב עליה שטר ובזה הוא קונה אותה.

[3] כלומר, אין אמה עבריה יוצא כצאת העבדים הכנעניים היוצאים בשן ועין, אבל נקנית היא כקנין עבדים, שכמו שהם נקנים בשטר (דהוקשו לקרקעות וכדלקמן דף כב:), כך היא נקנית בשטר.

[4] ואפי' שהן עודן בו גם אחר בן י"ב ויום אחד - אינם כלום לכו"ע.

[5] אכן אם הן נשרו קודם י"ב ויום - גם ר' יוסי ב"ר יהודה מודה שאינם כלום - דכיון שנשרו איגלאי מילתא שאינם סימן אלא שומא.

[6] ובנידון מה הדין בין שנת י"ב לשנת י"ג (שלכאורה יש סתירה בין הרישא לסיפא בזה), ע' נדה (דף מו.) מה שביארה הגמ'.

[7] רב ששת הקשה מברייתא זו לר"ל שמנה מיתת האב - שגם בה יוצאת אמה עבריה, למה לא מנו אותה בברייתא, ואי אפשר לתרץ דדבר שיש לו קצבה קתני ודבר שאין לו קצבה לא קתני, דהרי הברייתא מנתה מיתת האדון גבי נרצע - הגם שאי לו קצבה. ודחתה הגמ', דאה"נ שהברייתא לא מונה דבר שאין לו קצבה ולכן לא קתני מיתת האב, וגם מיתת האדון גבי נרצע לא קתני, ואם תקשה דא"כ חסר אחד מהיצאות (להשלים לארבעה), י"ל דהוא יובל של רציעה. [דהיינו שיש ב' סוגי יציאות, יש יובל הפוגע תוך שש, ויש יובל המוציא את הנרצע]. אכן למסקנא חזינן שאין דחיה זו אמת, כי מהברייתא של רב עמרם מוכח מה הן הדברים שמונה הברייתא - והם כדברי רב ששת. ולכך הגמ' פרכה את דברי ר"ל.

[8] על כרחך דר"ש סובר כת"ק, כיון שהוא מונה ארבעה והם: ג' באיש וג' באשה, וא"כ על כרחך שאין ביניהם בורח ויוצא בגרעון כסף, דא"כ יש לנו יותר מארבעה.

[9] ומקשה הגמ', למה לא יעניקו לו, הרי בורח צריך להשלים את הזמן שברח בו, ואחרי שישלים את זמנו הרי הוא יוצא כמו עבד רגיל ולמה לא יעניקו לו. ומתרץ רב ששת (לקמן דף יז.) דמיירי שברח ופגע בו יובל (למחרת, - רש"י), דהו"א דסוף סוף כיון שהוציא אותו יובל קרינן ביה "שילוחו מעמך" - ונעניק לו, קמ"ל שקונסים אותו ולא מעניקים לו.

[10] דלת"ק לא חשיב שילוחו מעמך, כיון שעל כרחו יוצא קודם זמנו. ור"מ ס"ל דשפיר הוי שילוחו מעמך, כיון שקיבל את גרעונו.