[1] דהיינו שהם נידונים כל אחד כשדה בפני עצמו, וחלים בהם כל דיני שדה אחוזה. וביאור קושית הגמ' "וליקדשו באנפי נפשייהו", היא, דמה הנפ"מ אם הם קדושים בפני עצמן, דהא בין כה יפדו באותו סוג פדיון, ואינו מרויח כלום.

[2] פי', כיון שהם מובדלים מהשדה הם קדושים בפני עצמם, אמנם להיות שאינם בפרשת "זרע חומר שעורים" וכו', דאינם בני זריעה - לכן הם נפדים בשויין.

[3] כיון שנמוכים הם, הם נקראים "נגאני (=נקעים) דארעא", או "שידרי (=סלעים) דארעא", ולכן הם בטלים לשדה - ונפדים עמה באופן שהיא נפדית, דהינו לפי "זרע חומר שעורים" וכו'.

[4] במשנה דבר זה נזכר כתשובה של ר' חנינא בן גמליאל לר' מאיר שרצה ללמוד מהאי פרשתא דין תנאי כפול, ובגמ' איתא "שפיר קאמר לי רחב"ג לר"מ (דהפסוק לא מיותר דהא צריך להודיענו שאף אם לא יקיימו את התנאי ינחלו בארץ כנען).

[5] דעל הקושיא הנ"ל עונה הגמ' דאה"נ אלא שר"מ לומד זאת מהמשך הפרשה, דכתיב "בארץ כנען" ותיבות אלו מיותרות דסגי למכתב "ואם לא יעברו ונאחזו בתוככם", אלא ודאי בא ללמד לתנאי כפול.

[6] פי', דאלמלא כתב "בארץ כנען", והיה כתוב רק "ואם לא יעברו ונאחזו בתוככם" - הייתי אומר שיתחלקו שוה עם כל השבטים בארץ גלעד ובארץ כנען לא יקבלו כלום, קמ"ל "בארץ כנען" שיקבלו שם.