-------------------------------------------------

[1] ס"ל לרב דכל העושה על דעת הראשונה הוא עושה, ולכך הגם שלרבנן אין מפגלין בחצי מתיר והוא חשב רק בעבודה הראשונה שהיתה או הקטרת הקומץ או הקטרת הלבונה לאכול שירים למחר ובעבודה שניה שתק, מ"מ אמרינן דגם את השניה עשה על דעת הראשונה בפיגול - וחשוב שפיגל בכל המתיר. [וכל זה דוקא שאותו אדם עשה את שתי העבודות, אבל בשני אנשים - שתי דעות - לרבנן לא הוי פיגול].

[2] ובגמ' בעמ' ב' מבואר בזה מחלוקת, ואיכא למ"ד דאין מערבים את דם הפר ודם השעיר לקרנות, וא"כ צריך לתת ד' מתנות מפר וד' מתנות מהשעיר, ולשיטה זו יש מ"ז הזאות. ואיכא נמי מ"ד דס"ל מ"ח הזאות, וסברתו ששפיכת שיריים בחוץ מעכבת, ולכך גם היא חשובה ונמנית.

[3] ר"ל כשמוליך את הקומץ להקטרה. אולם בהילוך לתת את הקומץ בכלי לקדשו, גם ר"ל מודה שלא פליגי רבנן דהוי פיגול, ולא חשוב חצי מתיר - כיון שאין מתן כלי בעבודת לבונה.

[4] וביאר רבא את טעמו, דכיון שהולכה אינה עבודה שמעכבת - דאפשר להושיט, א"כ ע"כ שאינה מתרת, ולכך חשובה לפגל בפני עצמה כגון בקומץ לבדו, ואין לומר בה עד שיפגל בכל המתיר שבה כמו בהקטרה, שכיון שאין זו עבודה המתרת.

[5] ס"ל דכיון שמצטרפים כל השומשומים וחשוב דרך הקטרתו ואכילתו בכך - שפיר הוי מחשבת פיגול. וגם לרבנן דס"ל דאין מפגלין בחצי מתיר, היינו כשחישב רק בקומץ, אבל כאן לבסוף חשב בכל. וגם לרבי דס"ל לעיל שאין חצאין מצטרפין בשחט כבש אחד לאכול חצי זית מהלחם מחר, וכן חשב ג"כ בכבש השני, התם הא לא חזר למלא מחשבתו, דבכבש והחלה הראשונה שפיגל בהם בחצי זית לא חזר לחשוב בהם עוד, משא"כ כאן שלבסוף חשב בכל הקומץ.

[6] דהיות שהוי דרך אכילה בכך א"כ מחשבת הפיגול שחשב מחשבה היא, אלא כיון שאין דרך הקטרה בכך - לא חל הפיגול לחייב כרת, ומ"מ המנחה פסולה. וגם לר"מ שסובר שמפגלין בחצי מתיר, כאן יכול לסבור דלא הוי פיגול, דדוקא כשחישב בשיעור כזית הוי פיגול, אבל בשומשום שאין בו שיעור חשוב של הקטרה לא, [וראה בשטמ"ק אות ח'].

[7] כלומר, דכיון שס"ל שאין דרך אכילה בכך, הרי שמחשבתו לאכול בדרך זו מחר לא הוי מחשבה, וכיון שס"ל ג"כ שדרך הקטרה בכך, א"כ הוי הקטרה טובה והמנחה כשרה.