-------------------------------------------------

[1] הנה בכהאי גוונא שכבר נתחנך המזבח, בזה נחלקו וכדלהלן; דלתנא קמא בכל אופן מקריבים בבין הערבים. ולר' שמעון רק אם לא הקריבו בשוגג, אולם אם לא הקריבו במזיד, הדין שאותם כהנים שהיו צריכים להקריב בבוקר ופשעו ולא הקריבו, קנסו אותם חכמים שלא יוכלו להקריב לתמיד של בין הערבים. אולם המזבח לא יתבטל, דיקריבו כהנים אחרים.

[2] ומיירי בין במזבח שנתחנך ובין במזבח שלא נתחנך, וכדקתני טעמא במשנה; שמזבח הפנימי מתחנך בקטורת של בין הערבים דוקא, ולכך הדין כאן שונה ממזבח העולה, ששם במזבח שלא נתחנך ולא הקריב עליו בבוקר - אין מקריבים בו תמיד של בין הערבים כלל, וכאן כן מקטירים. [כן הוא לפירוש התוס' בד"ה שאין - שטעם המשנה שאין מחנכים וכו', קאי בין לרבנן ובין לר"ש, וקאי על מה שמקטירים קטורת בבין הערבים אף שלא הקטירו בבוקר ואף שלא נחתנך עדין המזבח. אולם לרש"י במשנה לעיל, שפירש שאין מחנכים אלא בקטורת הסמים - של מנה שלם, שמבואר מפירושו שס"ל שהוא מדברי ר' שמעון, והיינו שר"ש מביא ראי' לשיטתו שאם לא הקטיר קטורת בבוקר מביא קטורת שלמה בבין הערבים, מטעם שכן עשו בחינוך המזבח, א"כ לשיטת רש"י זו אין זה טעם על מה שמודים רבנן בקטורת].

[3] וה"ה כשנטמא או אבד החצי העשרון של בין הערבים, שצריך להביא עוד עשרון שלם ולחצותו, שיש לדון מה הדין המחצה שנשאר מזה העשרון השני.

[4] ולכך צריך קודם לאפות, דאם יקדים את הטיגון לא תהא נאה בשעת אפייה - כי היא משחרת מהטיגון.

[5] והיינו שכשבא לאפותה תהא כבר מטוגנת - שע"י הטיגון נעשית נא.

[6] רש"י פירש כאן ג' לשונות. בלשון הראשון והשני הוא גורס תאפינה רבה, אלא שנחלקו בפירוש. דללשון הראשון הכוונה; רבה - היינו אפיות הרבה, ולכך בתחילה אופה קצת כדי שתהיה אפיה כשהיא נאה, ואח"כ מטגן כדי שתהיה האפיה האחרונה כשהוא נא. ולשון שני מפרש: רבה, פירושו גדולה ומרוקעת ודקה, וללשון זו [וכן ללשון השלישית] ס"ל שרק מטגן ואופה, דמטגן מתחילה ובזה מקיים נא, וגם מקיים נאה כי היא גדולה. והלשון השלישי גורס: תאפנה רכה, ולכך מטגנה בהרבה שמן עד שתתרכך ואז אופה אותה.