-------------------------------------------------

[1] וכשר, ואם חשב מחשבת פיגול בשעת ההקטרה - שחשב לאכול את הלחם למחר חייב משום פיגול, וכן יש בו דין טמא ונותר.

[2] ופסול, ואין בו פיגול נותר וטמא, כיון שלא הקטיר הבזיכים בשבת.

[3] בין אם הקטירם בשבת ובין אם הקטירם אחר השבת כיון שלא עמד הלחם כמצותו על השולחן משבת לשבת, או שלא עמדו הבזיכים כמצותן משבת לשבת, אינם מתקדשים ולא הוי הקטרת הבזיכים הקטרה.

[4] ולא יוכל להשהות את הלחם והבזיכים עד שבת הבאה כיון שהלחם כבר היה כדינו בשבת שעברה על השולחן ונתקדש - ואם יניחנו יותר משמונה ימים הוא יפסל בלינה.

[5] דכיון שהניח לשניהם אחר השבת, הרי שלא קדשו קודם שתבוא שבת, ושפיר יכול להניחם עד שבת הבאה שאז יקטיר את הבזיכים ויהיה הלחם כשר.

[6] והטעם, דכיון שהלילה הולך אחר היום הבא לכך הוא מקדש לקומץ, אמנם לא יכול לקדשו גם לענין להקרב, משום שאין עבודת לילה כשרה.

[7] הנה לפי המבואר לעיל שאין כלי שרת מקדשים במחוסר זמן של כמה ימים, מובן מה שאמרה המשנה שאם סדר ללחם ולבזיכים ביום ראשון יניחם על השולחן עד השבת השניה ואח"כ יקטירם. אלא שקשה שבליל שבת השני יקדש השולחן ללחם ויפסל בלינה, כיון שהוא על השולחן יותר מח' ימים, דהא נתבאר שאין מחוסר זמן של לילה ושפיר מקדש השולחן ללחם בליל שבת.

[8] סברי דכין שסדרו לשלחו שלא כמצותו - דהיינו שלא בזמנו, נעשה כמי שסדרו הקוף - ואין שולחן מקדש ללחם אפי' בזמנו.

[9] ע' היטב בתוד"ה ואינו, שביארו שרשב"ג חולק בין ברישא ובין בסיפא, וס"ל שאפיית הלחם דוחה את יו"ט, וא"כ ברישא שאמר ת"ק שאינו פחות משנים - ומשום שנאפה דוקא בעיו"ט, לרשב"ג הסובר שנאפה גם ביו"ט עצמו הרי שנאכל ליום אחד, ורק אם יחול יו"ט של עצרת בשבת - שאופים מע"ש - נאכל לשנים.

[10] כן מבואר במשנה, שלת"ק שאין אפיית לחם הפנים דוחה ליו"ט א"כ יתכן שיאכל לי"א, וכשחלו ב' ימי ר"ה בימי חמישי וששי שנאפה כבר ביום רביעי הרי שאינו נאכל אלא בשבת שאחרי י"א ימים. אמנם לרשב"ג בכה"ג נאפה כדינו בים ששי אפי' שהוא יו"ט, דרק אם חל יו"כ ביום ששי מקדימים אפייתו ליום חמישי ואז נאכל לעשרה.

[11] כן תירצו תוס' לקושיית רש"י כיצד אמרינן שאם חל ר"ה בחמישי וששי נאכל לאחד עשר, הא כשחל ר"ה ביום ה' חל כיפור בשבת הבאה וא"א לאכול ללחם הפנים עד מוצ"ש שהוא יום הי"ב [מאפייתו שהיתה בערב ר"ה שהוא יום ד']. ותירצו, דאם באו עדים אחר שעת המנחה, מה שעושים לשני ימים קודש - יום ה' לחומרא בעלמא, אבל באמיתות הוא ל' אלול, וא' תשרי יהיה רק ביום ו', וא"כ יו"כ יחול רק ביום א' ושפיר נאכל בשבת לאחד עשר. ואם באו עדים קודם המנחה, שאז באמת א' תשרי חל ביום ה' ויו"כ בשבת, מ"מ אפשר לשוב ולאפות ביום ו' שלמחרת ר"ה דהוא חול, וכשיאכל במוצאי שבת וכיפור הוא נאכל רק לעשרה.

[12] כן כתבו בתוד"ה העופות, דמה שאמרה המשנה שאין פדיון בעופות משום שלא נאמר פדיון אלא בבהמה - מיירי בשקדם הקדשן למומן, אולם אם קדם מומן להקדשן גם עופות נפדים.