[1] כן משמע פשטות לישנא דמתניתין דאמרה: אין כותבין ספרים תפילין ומזוזות במועד, ומשמע לכאורה שאפי' לעצמו אינו כותב. אכן בתוס' (בד"ה רבי יוסי) צידדו בזה דיתכן דהמשנה אוסרת רק אם כותב כדי למוכרם או כדי להניחם, אבל אם כותב לעצמו מותר.

[2] דהיינו שימכור את שלו לאחרים, ואח"כ יצטרך לכתוב בשביל עצמו. וכתבו התוס' (בד"ה רבי יהודה), שר' יהודה מחמיר יותר מר"מ ואינו מתיר לכתוב אפי' בטובה.

[3] דהיינו שיהיה לו צרכי המועד בהרווחה, כלומר אף שיש לו מה לאכול מ"מ ע"י שימכור יהיה לו בהרווחה טפי.

[4] לגבי כתיבת תפילין דלעיל כתבו התוס' (בד"ה וטווה), דלא שייך שינוי כיון שצריך כתיבה תמה.

[5] כלומר, שאסור לתלות אבן בקשירה בראש החוט שעי"ז יוכל לשזור יפה. ושיטה זו היא גם השיטה של ר' יהודה במתניתין שמתיר רק על יריכו.

[6] בפירוש הראשון פירש"י שאם מת לו מת ברגל לא עולים לו ימי הרגל לשבעה - וצריך לשבת שבעה אחר הרגל. פירוש אחר פירש"י, דאם ישב קודם לרגל שני ימים צריך להשלים אחר הרגל עוד חמשה ימים, ודוקא שני ימים אבל שלשה ימים הרגל מבטל ממנו גזירת שבעה.

[7] אבל פחות משלשה ימים לא בטלה, דדוקא שלשה ימים שהוא עיקר האבילות מהני לבטל ממנו גזירת שבעה אם בא רגל אחריהם, וכן פירשו התוס' (בד"ה שלשה) דאמרינן לקמן (דף כז:) שלשה ימים לבכי. אכן ברש"י לקמן (בד"ה ואין עולין) הביא פירוש אחר ששלשה ימים לפני הרגל לאו בדוקא אלא אפי' שעה אחת קודם הרגל בטלה ממנו גזירת שבעה, דהרגל מפסיק.

[8] ונחלקו בגמ' אם גזירת ל' בטלה אבל ימים לא בטלו, פי', דרב ורב הונא ס"ל שדוקא אם גילח באותו יום השמיני של ערב הרגל אז בטלה ממנו גזירת שלשים, אבל אם לא גילח קודם הרגל גזירת שלשים עומדת וחלה עליו לאחר הרגל, ורב ששת סובר שגם אם לא גילח קודם הרגל בטלה ממנו גזירת שלשים. ונחלקו בזה תנאים בברייתא, (אכן ע' בתוס' בד"ה והתניא, למה לא אמרה הגמ' כתנאי וביארו שיש חילוק בין המחלוקות), דת"ק דברייתא ס"ל כרב וכרב הונא שאם לא גילח קודם הרגל לא בטלה ממנו גזירת שלשים, ואילו אבא שאול ס"ל דבכל ענין בטלו.

[9] בהמשך הגמ' מבואר שהכל מודים (גם אבא שאול) שלא אמרינן מקצת היום ככולו ביום שלשה, דהיינו בשלשה ימים קודם הרגל שהדין הוא שהרגל מבטל גזירת שבעה, מ"מ צריך להוג את האבילות ואסור ברחיצה עד הערב. ומותר לרחוץ רק בליל יו"ט וכפי דיני רחיצה ביו"ט (דהיינו בצונן ולא בחמין. או שפניו ידיו ורגליו), או בחמי טבריא או שימתין לחוה"מ. ובתוס' (בד"ה שאסור) כתבו עוד כמה אופנים.