[1] עולא פסק כמו ר' אליעזר לענין חליצה - כלומר, שבזמן שמותר לו להניח תפילין אינו חולץ אפי' אם באו פנים חדשות. ופסק כמו ר' יהושע לענין הימים, דהיינו שביום שני לאבלות כבר יכול להניח תפילין. והסתפקה הגמ' ביום שני מה הדין אם באו פנים חדשות, דאליבא דר"א אסור לו להניח, ואליבא דר' יהושע גם אם מניח כשבאו פנים חדשות צריך לחלוץ, האם נאמר שביום שני לכו"ע צריך לחלוץ, או שכיון שפסק שאינו חולץ כשמותר לו להניח ופסק שיום שני מניח א"כ לא צריך לחלוץ גם ביום שני כשבאו פנים חדשות. ונחלקו בזה בגמ', דעולא עצמו ס"ל שחולץ ומניח אפי' מאה פעמים ביום השני. וכן איתא בברייתא בשם יהודה בן תימא. אולם רבא חולק וסובר שכיון שהניח ביום שני שוב אינו חולץ.

[2] ואע"פ שאין אחרים שואלים בשלומו, מ"מ הוא שואל בשלומם - דאחרים שרויים בשלום ולכן ישאל בשלומם, אבל לא ישאלו בשלומו כיון שהוא אינו שרוי בשלום. אכן אם שאלוהו אחרים שאין יודעים מאבלותו, משיב להם משום כבודם אחר שבעה.

[3] דהיינו לאלו שאינם יודעים שהוא אבל ושאלו בשלומו. והנידון הבא "שישאלו אותו" - היינו אלו שיודעים מאבלותו האם מותר להם לשאול בשלומו.

[4] פי', שאומר לו "תתנחם" ואינו מזכיר לו שם המת.

[5] אכן אם מתה אשתו ונשא אשה אחרת באופן המותר (כגון שלא קיים פריה ורביה, או שהניחה לו בנים קטנים, - תוס' ד"ה מתה) אסור לדבר עמו תנחומים על אשתו הראשונה כדי לא להחליש את דעת אשתו השניה.