[1] ודחה זאת רש"י, דזבה אינה צריכה מים חיים אלא רק זב.

[2] והיינו אם רוב הראש שלה קשור כל שערה על עצמה, אבל אם רק מיעוט ואינה מקפידה אינו חוצץ.

[3] כתבו התוס' (בד"ה משום) שכן הדין גם בזבה, למסקנא שחיישינן לסרך בתה.

[4] ומשום סרך בתה, שתתיר לעצמה לטבול ביום כאמה, אפי' ביום שביעי. אולם כשיש איזה סכנה או דוחק, התירו האמוראים לטבול ביום שמיני.

[5] ומתוך כן התיר רבינו משולם בעיר שהיו בה גנבים לאשה שחל זמן טבילתה בליל שבת ולא יכלה לטבול מחמת הגנבים, לחפוף ביום ו' ולטבול בשבת ביום - שהוא יום שמיני. ור"ת חלק ולא התיר ב' קולות. ולפ"ז לא תוכל לטבול רק ביום ראשון אחר שתחפוף בו ביום.

[6] הוכיחו תוס' את דבריהם שלר"ש אסורה אפי' לטבול, ולא שבא לומר שאסורה לשמש אבל לטבול אה"נ דמותר, דא"כ רבנן דפליגי אר"ש יתירו אפי' לשמש, וזה ודאי אינו, דהוא תרבות רעה. ועוד איך קאמר שלא תכנס לספק, הא כבר נכנסה לספק כששמשה, והיה לו למר שלא תבוא לודאי טומאה.

[7] כגון שהיה יו"ט במוצאי שבת ואינה יכולה לחפוף ביום ראשון ולכך אם זמן טבילתה הוא ביום ראשון בלילה טובלת על סמך החפיפה של יום שישי.

[8] היינו במוצאי ר"ה שאחר שבת שיש כאן ריחוק של ארבעה ימים מחפיפתה.