[1] ומה שפסקה הגמ' לעיל (סוף דף סז:) "כרב חסדא וכדמתרץ רב יימר" - שעכ"פ יכולה אשה לחוף בע"ש ולטבול במוצ"ש. ביארו תוס' (ד"ה כך) לשיטת רש"י, דהוא דוקא בענין שאינה יכולה לחוף במוצ"ש, כגון שחל יו"ט במוצ"ש, אז אמרינן שתחפוף בע"ש ולא תבטל עונתה. אבל אם יכולה לחפוף במוצ"ש אסור.

[2] דאז חופפת ביום שהוא ע"ש, ואם חלה טבילתה במוצאי שבת שהוא יו"ט, מותרת לחוף בע"ש הגם שיש מרחק של יום שלם עד טבילתה וכפסק דלעיל.

[3] אמנם כל זה דוקא בזמנם שיוצאת מבעו"י מבית המרחץ, אולם לפי המנהג של נשים היום שנשארות בבית המרחץ עד הלילה וטובלות, מותר לחוף ביום דהכל הוא חפיפה אחת ארוכה - תוס'.

[4] ס"ל שלא איירי בסוגיין בדין האם אסור לחפוף ביום ולטבול בלילה. וכן לא איירי בנידון האם מותר לחפוף בלילה סמוך לטבילתה, אלא רק במוצ"ש שלא יכולה לחוף ביום קודם, והנידון במוצ"ש שהוא חול ובמוצ"ש שהוא יו"ט.

[5] ומטמאה באופן זה מעת לעת ומפקידה לפקידה, אולם אם יש לה וסת וראתה בשעת וסתה - דיה שעתה.

[6] וזה שאמר ר' יוסי לעיל (דף נג.) לגבי נדה שלא הפרישה עצמה מן המנחה ולמעלה היא בחזקת טומאה, דכיון שראתה בו ביום מן הדין צריכה להפריש מן המנחה ולמעלה.

[7] כן משמע מלשון רש"י (בד"ה וטעיתי שלא שאלתי), שפירש שאילו שאלתי היו מטהרין, ע"כ. והכוונה שלא הייתי טועה בתחילה לחשוב שהיא טמאה. אמנם ברשב"א פירש שטעה שלא שאל דעכשיו הוא מסופק בזה דשמא יש לטהר כמו כל הימים, דהא גם הם בחזקת טומאה ובכל אופן טיהרו לי. (ולפ"ז גם למסקנא נשאר ספק לגבי ראשון).

[8] ר' יהושע יליף מדין זב שראה קרי בז' נקיים, שאינו סותר אלא יום אחד באמצע ומשלים עוד יום, ש"מ דאפשר לספור לסירוגים. וכן גבי נזיר שיש לו ספק טומאת אהל (סככות ופרעות), אינו סותר ימי נזירותו אלא משלים עוד יום אחד, וש"מ דסופרים אפי' לסירוגים. ודחה ר"א, דגבי זב שראה קרי הוא גזה"כ מיוחדת, ואין גם לחשוש לאיחלופי בינו לבין זב. ומנזיר ג"כ אין ראיה, דשם הוא רק טומאה דרבנן, דמדאורייתא טהור, ולכך אין לחשוש לאיחלופי בין ספק אהל שאסור רק מדרבנן לודאי אהל.