[1] נאמרו בתורה ב' פרשיות בראיות של אשה, פרשה ראשונה מדברת בנדה, ולא הצריכה לה תורה ז' נקיים. ופרשה שניה מדברת בזבה, וצריך לה ז' נקיים. וזה הפסוק בפרשה ראשונה (ויקרא טו:יט): "וְאִשָּׁה כִּי תִהְיֶה זָבָה דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ וְכָל הַנֹּגֵעַ בָּהּ יִטְמָא עַד הָעָרֶב" והפסוק בפרשה שניה (שם:כה) "וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים בְּלֹא עֶת נִדָּתָהּ אוֹ כִי תָזוּב עַל נִדָּתָהּ כָּל יְמֵי זוֹב טֻמְאָתָהּ כִּימֵי נִדָּתָהּ תִּהְיֶה טְמֵאָה הִוא". וכל דיני י"א ימי זיבה נלמדים מפסוק זה דפרשה שניה, וכמבואר להלן.

[2] פי' שהוא יום הרביעי שאחר נידתה (ויום י"א מתחילת המחזור שלה), שיש סיפק בידה להיות זבה גדולה כבר בימים ח' ט' י', וראוי גם לספירת זבה, וגם ראוי בעצמו להיות אחד מג' ימי זיבה אם ראתה ט' י' י"א, דמרבינן ליה לעיל מ"אוֹ כִי תָזוּב", כך כל שאר הימים מיום החמישי לנדתה (שנעשית בו זבה גדולה אחר שראתה ג' ימים רצוף, כגון שראתה: בימי ג' ד' ה' שהם י' י"א י"ב), וכן עד יום העשירי לנדתה אם ראתה בתוכם ג' ימים רצוף - שהם ראויים לספירת זיבה, ה"ה שראוים גם להצטרף לג' ימים לעשותה זבה גדולה. ומה שנקטה הגמ' מנין לרבות שנים, אגב ריהטא נקטה כן, דהא כבר ילפינן ליה מהפסוק (תוד"ה אין).

[3] כן הוגה בגליון לשיטת רש"י, דקרא ד"בְּלֹא עֶת נִדָּתָהּ" - אתא לסמוך לנדתה, ואילו קרא ד"עַל נִדָּתָהּ" - אתא ללמד שאפי' מופלג מנדתה ג"כ מצטרף לג' ימי זיבה.

[4] פי, בקרא כתוב להדיא שגם מופלג יום אחד יכולה להתחיל לג' ימי זיבה, והיינו בימים ב' ג' ד' (שהם ט' י' י"א למחזור), והנה אם ראתה בימים אלו היא מסיימת את ספירת ז' נקיים ביום י"א (שהוא יום י"ח למחזור), וא"כ נמצא שלא נתרבה מקרא להדיא יום י"ב (שהוא יום י"ט למחזור לספירה, הגם שודאי שהוא יום שסופרים בו שבעה נקיים אם ראתה ג' ימי זיבה מימים ג' ד' ה' והלאה, אולם אינו מפורש בכתוב. וכיון שכן אינו מתרבה להיות מימי זיבה, ואם תראה בו חוזרת לימי נדה.