[1] פי', מקום שיש בו בקעים בקרקע והמים נעצרים שם ואם הם מרובים אינם נבלעים במהרה.

[2] ואין הטעם משום החימוץ - דחזינן שלא החמיץ, וכמו שמותר בבצקות הנכרים כשמכיר בהם שלא החמיצו, אלא הטעם משום שקנסו אותו חכמים שעשה שלא כהוגן.

[3] ס"ל לרבנן דהיכא שמתמד, דהיינו ששופך מים בשמרים או בחרצנים ומוציא כדי מדתו ששפך - שלא נוסף יותר מחמת השמים או החרצנים, פטור מלעשר - כיון שהוא מים, ומה שנוסף בו מראה וטעם אינו סבה לחייבו במעשר. אולם ר' יהודה חולק, וס"ל שצריך לעשר (מדרבנן) כל היכא שיש לו טעם ומראה יין.