[1] פי', שיאור דר' מאיר אליבא דר' יהודה דינו כמצה לענין שמותר בהנאה. וביארו התוס' (בד"ה ונותנו), דמדאוייתא מותר אפי' באכילה, ורק מדרבנן אסור.

[2] סיפא אליבא דר"מ היא, ואתא למימר ששיאור לשיטתו אסור מה"ת בלאו, ויש מלקות באכילתו.

[3] דשם יש גזה"כ מדכתיב ביה "משרת" - ללמד שחייב גם על שריית פתו ביין, ומצטרף הלחם ליין לשיעור איסור לנזיר.

[4] ר"א דריש מדכתיב "כל" מחמצת לרבות תערובת חמץ, וכן דורש "כי כל שאור" לרבות המקטיר חצי כזית שאור ע"ג המזבח שחייב, ומפרש זעירי דכוונתו שהקטיר חצי כזית חמץ עם כחצי זית מצה, וקמ"ל שהיתר מצטרף לאיסור וזה שלא כדברי אביי דס"ל דיש הקטרה לפחות מכזית - וחייב בהקטרת שאור כל שהוא בלא צירוף. ונחלקו רש"י ותוס' היכי מיירי, דלרש"י מיירי שכל חצי כזית ניכר לבדו, ותוס' פירשו דמיירי בתערובת.