[1] רשב"ם מפרש שהוא ר' יהושע בן קרחה הנזכר בכמה מקומות, דר"ע כינו אותו "קרח". ותוס' (ד"ה צוה) חולקים, וסוברים שהם שני ר' יהושע. [וידוע מה שאמר האריז"ל לתלמידו מהרח"ו (שער הגלגולים הקדמה ל"ו), וז"ל: אמר לי מורי ז"ל, כי הוא ראה בעיניו את ר' יהושע בן קרחה, ואת ר' יהושע בנו של ר' עקיבא, ואינם איש אחד].

[2] רב פפא ס"ל שרק כדאי לעשות עמו שותפות, אולם אם ימכור לו או יקנה ממנו כיון שהשעה עומדת לו נמצא שאותו אדם מרויח והוא עצמו המפסיד. אולם דוחה הגמ' את דברי רב פפא, ואומרת שכיון שהוא אדם שמזלו מוצלח גם מה שתקבל ממנו או כסף או חפץ יהיה לך בו ברכה, וזה כדאי לך.

[3] ר"ע אמר זאת בלשון "אם בקשת ליחנק היתלה באילן גדול", ופירש רשב"ם (לפי התיקון שבמסורת הש"ס) שכיון שאמר בלשון "היתלה באילן גדול" לכן נקט לשון חניקה.

[4] ביארו התוס' (בד"ה שבשתא), דאפי' שרבא עצמו ס"ל "שבשתא ממילא נפקא" היינו שיבוש שהוא שומע, אבל שיבוש שהוא רואה בספר - סומך הוא על הספר ואינו יוצא מידי טעותו.

[5] כלומר, גבי גרושה יש לך לחוש שמא דעתה עדיין על בעלה הראשון והבנים נעשים כעין ממזרים (ע' נדרים כ:). וכן גבי אלמנה אף שכבר מת בעלה ואין דעתה עליו, מ"מ יתכן שאין נוח לה תשמישך כמו בעלה הראשון ומתוך כך תשנא את בעלה החדש.

[6] פי', אם הלוה לו מאה זוז יקח ממנו קרקע במשכון לעשר שנים וינכה לו מהחוב כל שנה עשרה זוז, ובזה גם קיימת מצוה שהלוית כספך וגם הרווחת כיון שאכלת פירות שקצצת מתחילה מחיר זול על הפירות - כי כך הדרך באופן זה. [ואין זה נקרא ריבית אלא כמכירה, שקונה ממנו פירות לעשר שנים].

[7] כלומר, אף שנושא אשה וכבר יש לו בנים וקיים מצות פריה ורביה, עדיין הוא מקיים מצוה של "לערב אל תנח", וגם גופו יהיה טהור דאין חייו בהרהור עבירה.

[8] לכאורה מהמשך לשון הגמ' משמע שמדבר בלשון יחיד, ושמצוה רק לבן אחד מתוך שני בנים שהיו לו.

[9] והעמידו בגמ' שזה מיירי בשור שחור ביומי ניסן בלבד.

[10] דבר זה נחשב כאילו אתה עושה מום בעצמך, כי אתה גורם לעצמך שיוכלו לעשות קנוניא זו נגדך.

[11] כלומר, אנשים שיראו אותך מתמקח על המחיר יחשבו שאתה כבר קונה את החפץ הזה - ולא יבואו הם לקנותו. המהרש"א מקשה דתיפו"ל דיש בזה אונאת דברים כדאיתא בב"מ (דף נח:). וי"ל דר' ישמעאל מזהיר אפי' בכה"ג שרוצה לקנותו לאחר זמן.

[12] היינו נדה דאורייתא. פי', דין זה נוהג קודם שהחמירו בנות ישראל על עצמן שאם רואות טפת דם כחרדל יושבות עליו ז' נקיים כזבה גדולה, אלא כיון שהיו רואות דם היו סופרות שבעה ימי נדה אף שרואה בכל הימים, והיתה פוסקת בטהרה ביום השביעי וטובלת. ובכה"ג מזהיר ר' ישמעאל לרבי שלא יזדקק לאשתו בלילה ראשונה - דהיינו ליל שמיני, דכיון שעוד היום ראתה דם במשך היום (עד לפני הלילה שפסקה בטהרה) ועדיין מוחזק מעיינה (-המקור) שלה להיות פתוח.

[13] לכאורה מהמשך הגמ' מבואר שאזהרה זו היא דוקא בלילי רביעיות ושבתות שרק אז היה לה רשות לאגרת בת מחלת להסתובב ולהזיק מזמן ר' חנינא בן דוסא שקדם לרבי. אכן מפשטות הלשון מבואר שהזהירו על כל הלילות, ויתכן שת"ח צריך שימור יותר, וכדאיתא בברכות (דף נד:).

[14] בניית רצפת המרחץ שרוחצים עליה היתה על גבי עמודים, ותחת הרצפה היה חלל שבו היו מסיקים את התנור ומחמם את המרחץ. ותוך י"ב חודש מאז שנעשה המרחץ, יש לחוש שאין ריצפה זו חזקה דיה ועלולה להפחת והנופל מסתכן.