[1] ובזה [גם] נחלקו רבין שבכאן עם רב דימי לעיל, דלרב דימי בכלל לא אמרינן לפסול ע"י מגו, ולרבין כן.

[2] כן פירש רש"י בד"ה דקבליה עליה בחד, דלר' מאיר יכול לחזור בו אע"ג שיש עדיין שתי דינים כשרים. והנה הגם שבתוס' בד"ה אמר חולקים על רש"י בפירוש דברי רב דימי שאמר כגון דקבליה בחד, וס"ל שקאי על דברי רבנן, וה"ק מתי ס"ל לרבנן שיכול לחזור בו, הוא דוקא בדקבליה עליה בחד, אבל אי קבליה עליה בתרי גם לרבנן יכול לחזור בו. מ"מ ודאי שמודים הם לרש"י בדין שיכול לחזור בו אליבא דר' מאיר אע"ג דקבליה רק בחד, דאל"כ לשיטתם לא תהיה מחלוקת בין ר' מאיר לרבנן, ודו"ק.

[3] כן כתבו בתד"ה אמר. ובשיטת רש"י לא נתבאר להדיא. ובר"ן מבואר שלרש"י בדברי רבנן אינו יכול לחזור בו אפי' בקבליה בתרי.

[4] כן פשטה הגמ' מדבריו רבא, ופירש"י בד"ה רבא דהכא לא שייך לומר דרבא טעמא דנפשיה קאמר כדלעיל, משום שכאן רבא לא מיירי במחלוקת אלא בפסק דין.

[5] לרמי בר חמא שפסולו משום דאסמכתא לא קניא, א"כ אין נפק"מ כלל אם יש לו עוד אומנות אחרת או לא. אולם לרב ששת דאינו חשוב אסמכתא, דס"ל שאסמכתא היא רק באופן שסבור שבידו לעשות ולכן מסמיך, ומתחילה אין דעתו לשלם היות שסומך על עצמו, אולם בדבר שיודע שלא יכול לפעול ולעשות בו כלום, הרי שמספיקא גמר ומקני ואין כאן אסמכתא, וכל האיסור הוא משום שאינו עוסק ביישובו של עולם, ולכך אם יש לו עוד אומנות כשר.

[6] והטעם, דהא אינו משלם לו יותר, דהוא משלם לו מה שהפסיד במה שאוביר לשדהו.