סנהדרין דף כ"ט ע"א א

כיצד דורשים ר' יהודה ורבנן את הפסוקים דלהלן?

והוא לא אויב לו ולא מבקש רעתו
לר' יהודה שונא ואוהב לא מעידים שונא ואוהב לא דיינים
לרבנן שונא לא נעשה דיין שני ת"ח ששונאים לא דנים יחד

סנהדרין דף כ"ט ע"ב א

האם אדם עשוי שלא להשֹביע את עצמו או את בניו, כלומר האם הודאתו הוי הודאה?

שלא להשֹביע את עצמו שלא להשֹביע את יורשיו
לר' ישמעאל בר' יוסי אין הודאתו כלום הודאתו הודאה
לר' חייא אין הודאתו כלום אין הודאתו כלום [1]

המודה לחבירו שחייב לו מנה (ולא אמר אתם עדי), האם טענינן לו
טענת משטה אני בך. [תד"ה כך].

כשהודה בשעת מיתה כשלא היתה ההודאה בשעת מיתה
לטעון בשבילו לא טענינן [2] לא טענינן
לטעון בשביל בניו לא טענינן טענינן

מי שהודה כדלהלן, האם כותבים את הודאתו בשטר?

בקנו מידו בלא קנו מידו
הודה בפני שנים כותבים לא כותבים
הודה בפני שלושה כותבים לרב: כותבים
לרב אסי: כותבים

סנהדרין דף כ"ט ע"ב

המודה בפני שלושה ולא קנו מדיו - אודיתא, האם כותבים להודאתו?

היו הב"ד מכונסים כבר הוא כנסם אמר הוו עלי דיינים
לרב אדא בר אהבה לא כותבים כותבים כותבים
לרבא לא כותבים לא כותבים כותבים
למר בר רב אשי לא כותבים לא כותבים לא כותבים [3]

הודה כדלהלן, האם כותבים להודאתו?

בקנו מידו בלא קנו מידו
במטלטלי כותבים לא כותבים
בקרקעות כותבים לאמימר: לא כותבים
למר זוטרא: כותבים [4]
במטלטלי ואיתנהו בעינייהו כותבים לרבינא: כותבים
לרב אשי: לא כותבים
-------------------------------------------------

[1] וכתבו בתד"ה כך, שאולם אם תבעוהו והודה, לא שייך בזה טענת שלא להשביע - והודאתו הודאה.

[2] אולם טענת שלא להשביע, טענינן ליה אפי' כשהודה בשעת מיתה (אם לא שתבעוהו והודה, שאז לא שייך טענת שלא להשביע וכנ"ל).

[3] וס"ל שלא כותבים עד שקובעים מקום כדרך הדיינים ושולחים שליח בשמם ללוה לבא בפניהם לדין והודה, ורק אז נעשית המלוה כמלוה בשטר ויכולים לכתוב.

[4] דכיון שקרקע לא מיחסרא גוביינא, אין חילוק בין בע"פ בעדים לשטר בכח הגבייה, וא"כ הכתיבה הוא רק גילוי מילתא בעלמא.

-------------------------------------------------