[1] בזה מקדימים לטענת הלווה, דהא אפי' אם שואל זמן לפרוע יהבינן ליה ל' יום, א"כ בודאי כששואל זמן ל' יום בשביל להביא עדים יהבינן ליה.

[2] בזה צייתינן דוקא למלוה גם ללא הקרא, דאל"כ לעולם יעכבנו בטענה זו ולא יפרע.

[3] כן העמידו תוס' לשיטת רש"י את המקרה בסוגיין שבזה חידש הפסוק שאזלינן בתר טענת המלוה שחשוב נגזל. ועי' בתוס' רא"ש שהדגיש שהכוונה כאן אחר ל' יום, דעד ל' יום ודאי שממתינים לעדי הלווה.

[4] באופן זה בכל ענין נאמן הלווה, דיש לו מגו שיכול לומר פרעתיך בלא עדים, דהא אין צריך הלווה לפרוע בעדים.

[5] ועל זה הקשו תוס' דהנה מצינו שהקשתה הגמ' על חביריו של יוסף הכהן שטמאוהו כדי שיתעסק בקבורת אשתו ולא בפסח, דהרי כאן אמרינן שלא יטמא לאחותו. וקשה מאי קושיא, הרי לא היה ליוסף הכהן למעלת כהן גדול ונזיר ג"כ, ולרש"י רק באופן זה אסור לו להטמא.