[1] הגם שלא פירש אביי כן במפורש, מ"מ ע"כ הוא כן, היות שדברי אביי שילפינן מק"ו ומה שבת הקלה שנדחית מפני עבודה רציחה אינה דוחה אותה, עבודה החמורה לא כ"ש שרציחה לא תדחה אותה, הם רק למ"ד שנדרים ונדבות אינם קרבים ביו"ט, וא"כ א"א לעשות את הק"ו הזה בקרבן יחיד, דכיון שאין עבודתו דוחה לא את השבת ולא את יו"ט, לולי הקרא דמעם מזבחי הייתי אומר שרציחה דוחה אותו, וא"כ יש לנו היכן להעמיד את הפסוק, ואפש"ל שבקרבן צבור ילפינן מק"ו הנ"ל. אולם אם נדרים ונדבות קרבים ביו"ט, והיינו שגם קרבן יחיד חמור הוא שדוחה את יו"ט הגם שאין רציחה דוחה ליו"ט, א"כ י"ל שק"ו הוא שלא דוחה רציחה את הקרבן, ואין לנו במה להעמיד את הפסוק, וע"כ שהפסוק דמעם מזבחי בא לומר שלא לומדים את הק"ו הנ"ל, ובין בקרבן ציבור ובין בקרבן יחיד ילפינן מקרא.

[2] ס"ל לרבא שהקרא קאי על קרבן צבור של תמיד, וא"כ ע"כ שלא קאי זה הק"ו כלל.