[1] ודוקא שהיו פעם בתוכה ויצאו ממנה, אבל אם לא היו מעולם בתוכה, כגון שנפלה ירושה לאדם שהוא מעיר הנדחת, אין נכסים אלו אובדים - רש"י ד"ה אמר.

[2] פירש"י באותו יום עצמו שכונסים שלל העיר, ולפי"ז מה שרחוק מעיר הנדחת יותר מדרך יום אפילו שאפשר להכניסו אינו אובד עמה.

[3] סברת ר' יוחנן דהוי זבח רשעים תועבה ולכך אפילו דמיהן אסורין.

[4] מלבד חטאות, דבחטאת שמתה בעליה הדין שלמיתה אזלה, וכיון שלא פסיקה למיתני בקדשי קדשים שנפדים לכך לא חילקה התורה בזה.

[5] דס"ל שכל קדשים קלים הם ממון בעלים ולכן אובדים דמיהם.

[6] וס"ל שדוקא מי שקרב כשהוא תם ונפדה כשהוא בעל מום מתמעט משללה ולא שלל שמים. אבל מי שאינו נפדה בתור בעל מום כמעשר ובכור נאכלים ולא נפדים, גם כשהוא תם לא מתמעט משללה אלא מבהמתך ולא שיש לו שם לווי.