[1] הכי אמר ר' אחא דזומר חייב משום נוטע - דהוא תולדת נוטע, וכיון שכן כשעשה עמו זורע הוי ב' מלאכות מב' אבות, דזורע אב בזרעים ונוטע אב באילנות וחייב שתים, אולם אם עשה זמירה ונטיעה הוי אב ותולדה דיליה ואינו חייב אלא אחת. כן ביאר הריטב"א בדעת רש"י.

[2] אמר ר' אחא הנוטע והמבריך והמרכיב חייב משום זורע, ותמהה הגמ', וכי מלאכות אלה שבאילן הם דומים לזורע יותר מנוטע. ותירצה, דה"ק "אף משום זורע". ופירש"י, שבא לומר שאם עשה למלאכות אלו בהדי זורע, חייב רק אחת. וע' בכל זה בריטב"א.

[3] חייב רק משום זורע אבל לא חייב משום קוצר, משום שמלאכת קוצר אינה נעשית אלא באופן שצריך לעצים, אבל בלא זה אינה מלאכה חשובה בכלל. וכמו שבקורע אם אינו על מנת לתפור, לא הוי מלאכה - אלא קלקול, וכן במוחק על מנת לכתוב. וכן בכבשים שסחטן לגופן (דהיינו לצורך הפרי שאינו טעים עד שלא יוציא ממנו את המים שבלע) דפטור ממלאכת דש, דאינו נקרא דש רק באופן שצריך למשקה או הדבר היוצא.

[4] דאין לומר לשיטת רבנן דמפרק הוא תולדה דדש, דהרי חולב את הבהמה אמרינן דהוא מפרק, ואין דישה לרבנן אלא בגידולי קרקע. אכן בדעת רש"י, ע' ברא"ם הורוויץ, צ"ל דס"ל דאה"נ דחשובה הבהמה גידולי קרקע, ושייך בה מפרק תולדה דדש.

[5] וביארו התוס', דכשחולב את הדד הוא ממחק אותו ומחליקו. וצ"ב היכי שייך ממחק כשזורק פיסא לדיקלא ואתר תמרי - שאמר רב פפא בזה שחייב על זה משום מפרק. וביאר המהר"ם, דצ"ל דשכהוא מכה בתמרים על הקליפה העליונה, הוי כמו ממחק. ודוחק.