[1] דס"ל שהמנהג בחול להמחותו דוקא ביד, וכיון שכן בשבת יעשה שינוי לעשות בכלי.

[2] שמואל הקשה על רב, וכי חרדל מאכל חמורים הוא, הלא רק מאכל חמורים מערבים ביד, משא"כ החרדל שודאי שרגילות לערבו בחול בכלי, ולכן כשרוצה לשנות - יעשה בשבת ביד.

[3] רבינא התיר שיבחשו לו את החרדל בקלח האמצעי של השום.

[4] ורב אדא נרשאה ס"ל שיש בדבר חיוב חטאת, וחלק עליו אביי ואמר שכל האיסור הוא רק מדרבנן ומשום עובדין דחול.

[5] וכן הורה ר' ינאי לר' יוחנן, ואמר לו שמשנתנו יחידאה היא. אמנם כל זה הוא לענין לשרות, אולם לשתות - מותר. אכן אם כבר שתה יומים קודם, ועתה אין לו מוכן - וחשש סכנה היא לו אם לא ימשיך לשתות, הדין שישרה בצונן ויניחנו בחמה.

[6] לשלות היינו לתת עליהם מים כדי שיתבררו מהפסולת שלהם. וכן אין שפין אותם מהפסולת שלהם.

[7] כיון שהוא ראוי להאכל כמות שהוא חי.

[8] פירש"י משום שאינם נאכלים חיים, ותמהו התוס' טובא דהא מצאנו שכן נאכלים דגים מלוחים חיים, ועוד למה מזכיר תלא.

[9] ואסור לטלטלו משום דמוקצה מחמת מיאוס דיש בו ריח רע. פירוש אחר בתוס', או משום שיש הבדל בתלי עצמו, דבשל בשר יש לו תורת כלי ואילו של דגים לא.