[1] כן פירש"י, להעמיד את הרישא בדבר שאינו מאכל בהמה - ושבזה נחלקו. אכן התוס' (בד"ה עצמות) הקשו, דהרי בדבר שאינו ראוי למאכל בהמה - גם ר"ש מודה שאסור [וכדמוכח מהגמ' בסמוך שהעמידה את דין שער אפונים ועדשים כר"ש, ומשמע שדוקא משום שהם ראוים למאכל בהמה לכן התיר ר"ש לטלטלם, אבל אם לא - גם הוא היה מודה שאסור]. ולכן ס"ל לתוס' שמדובר כאן בעצמות רכים הראויים לכלב, וכן בקליפות רכות שראויים למאכל בהמה, רק שאליבא דר' יהודה דאית ליה מוקצה, גם אותם אסור לטלטל משום דהוי נולד - דקודם שבת הם היו ראוים למאכל אדם ואינם מוכנים לבהמה - ועתה הם נולדו להיות מוכנים לבהמה. (וע"ע בפנ"י). [ואה"נ דגם שער עדשים ואפונים - אסור, וסתמא דמתניתין דלקמן היא כר"ש].

[2] במשנה שלנו הגירסא להיפך, אולם בגמ' אמר רב נחמן דאין לנו אלא ב"ש כר' יהודה וב"ה כר"ש.

[3] כך העמידה הגמ', ומבואר שאליבא דר' יהודה דאית ליה מוקצה, כיון שמאתמול לא היו מוכנים למאכל בהמה אסור.

[4] הוא גורס במשנתנו: "וחכמים אומרים" בין כך ובין כך "אין מקנחים בו" וניטל בשבת וכו'. ולפ"ז חכמים באו לחלוק על ת"ק גם בהיתר ספוג שיש לו בית אחיזה. והקשו תוס' על שיטה זו, דהרי גם לר' יהודה מבואר בגמ' שאם יש לו בית אחיזה מותר - כיון שאינו סוחט.

[5] הגם שבעלמא ס"ל לר"ש שדבר שאינו מתכוון מותר, הכא שאני דהוי פסיק רישיה דמודה ר"ש שאסור.

[6] ספרים אלו גורסים במשנתנו: "וחכמים אומרים" בין כך ובין כך "מקנחים בו" וניטל בשבת וכו'.

[7] דלא גורסים דברי חכמים כלל, ורק החילוק הוא בין אם יש לו בית אחיזה לבין אין לו.

[8] דמיועדים הגרעינים מאתמול למאכל בהמה אגב "אמם". דהיינו אגב בשר התמר שהוא מיועד למאכל בהמה - גם הגרעין מיועד לזה.

[9] ובכל אופן אם מטלטל אותם בשינוי, כמו רבא שהיה מטלטל אותם אגב לקנא דמיא - מותר. (וכיון שלא היה יכול לטלטלם מאתמול התירו באופן זה, הגם שלא התרנו ע"י ככר ותינוק אלא במת). - תוד"ה רבא.

[10] והגם ששמואל עצמו היה נוהג להחמיר ולטלטלם רק אגב ריפתא דוקא, אינו מטעם שס"ל כר' יהודה, אלא מטעם שהיה מחמיר על עצמו משום שהיה אדם חשוב.

[11] במשנה מבואר שפירות המיועדים למשקים - שיצאו מהם משקים מאליהם, אסורים לכו"ע - גזירה שמא יבוא לסחוט לכתחילה. אכן נחלקו במשנה ר' יהודה ורבנן מה הדין בפירות שהיו מיועדים לאכילה, ויצא מהם משקים, האם נאסרו המשקים, או כיון שאינם מיועדים לאכילה אין לחוש שמא יבוא לסחוט לכתחילה. ונחלקו האמוראים בגמ', במה להעמיד את מחלוקת ר' יהודה ורבנן, וכדלהלן?

[12] כתבו התוס' (בד"ה הלכה), שהגם שלגבי ביצה שנולדה ביו"ט גזר ר' יוחנן משום משקין שזבו, ואילו כאן לא גזר אפי' בשאר פירות משום משקים שזבו מזיתים וענבים. מ"מ חמורה ביצה יותר שהיא עומדת להסחט מהתרנגולת וגומע חיה, ודומה יותר לזיתים וענבים, מאשר שאר פירות שאין דרך לסוחטן כלל.

[13] דהיינו שהאשה חלבה את עצמה או תינוק ינקה בשביל לשתות, או אפי' יצא מאליו והיא רוצה בכך. ושלא לרצון היינו שנטף מאליו ואינה רוצה בזה.