-------------------------------------------------

[1] דכל מה שחייב ר' עקיבא בלשעבר הוא במילתא שעכ"פ שייך בעיקר שבועה שהוא לעתיד, אבל מילתא שלא שייך בלעתיד - דלא יכול להשבע מה יעשה חבירו, גם ר"ע - לסברת שמואל - מודה שאינו בשבועת ביטוי ופטור.

[2] ואף שס"ל לרבנן שכל שאינו בלאו והן פטור [כגון נשבע לקיים את המצוה] שלא חלה השבועה כיון שלא יכול להשבע לבטל, זה דוקא בלאו והן שכתוב להדיא להרע ולהטיב, אבל להבא ולשעבר שהוא רק רבויא, בזה גם מה שלא שייך בו לעתיד חייב על לשעבר.

[3] כאן גם שמואל מודה, דלר' יהודה בן בתירא אפי' במה שכתוב להדיא בדבר שאינו בלאו והן חייב, כ"ש בדבר שאינו בלהבא ולשעבר.

[4] רב ס"ל דאפי' שאינו בלהבא [דלא יכול להשבע שלא יניח תפילין] כיון שישנו בלשעבר שפיר מקרי שבועת ביטוי, ולומד את הברייתא כפשוטה שלא אכלתי ולא הנחתי תפילין שניהם חייבים קרבן.

[5] ולכך הקשה עליו רב המנונא מהברייתא דאיך חייב, הא לשיטתו אינו בשבועת ביטוי דאינו שייך בלהבא. ותירץ שמואל שלענין מלקות חייב ולענין קרבן פטור.

[6] לא ידעתי שבכאן לא חשוב שבועת העדות [דלכאורה זהו שבועת העדות שהרי נשבע שאינו יודע לו עדות], דמיירי שאינו צריך עכשיו ממנו לעדות זו ולכך הוי רק שבועת ביטוי - תד"ה ידעתי.

[7] זהו שבועת ביטוי רגילה שינה בלאו והן, וליתיה בלהבא דהרי לא יכול להשבע לבטל את המצוה של עדות, ולכך לרב דסגי מה שישנו בלשעבר חייב ולשמואל פטור.

[8] דס"ל לאביי דבכל שבועת העדות יש גם שבועת ביטוי, אלא שיש מיעוט ד-לאחת לומר שאינו חייב שתים, וא"כ כשאין לנו שבועה בעדות כגון שהוא עד פסול, חייב משום שבועת ביטוי.

[9] ס"ל דבשבועת העדות הוא דבר שיצא מן הכלל ואין לך בו אלא חידושו, ואינו נדון יותר בשבועת ביטוי כלל אפי' בעד פסול.