שבועות דף ל"ב ע"א
המשביע בעדי סוטה וכפר או כפרו, מה הדין?
עד טומאה [1] | עדי קינוי [2] | עדי סתירה | |
אליבא דר"א בר"ש | חייב | פטורים | חייבים |
אליבא דרבנן | חייב | פטורים | פטורים |
שבועות דף ל"ב ע"ב
עד אחד שיודע עדות ממון לחבירו, והשביעו המלוה, האם חייב?
כשרק הלווה חשוד על השבועה | כשגם המלוה חשוד | |
אליבא דר' אליעזר בר"ש | חייב [3] | חייב |
אליבא דרבנן | פטור | חייב [4] |
-------------------------------------------------
[1] בעדות טומאה של סוטה האמינה תורה עד אחד, וא"כ מה שאינו מעידו הוא מפסידו ממון כתובתה, ולכו"ע הוי שבועת העדות שחייב עליה.
[2] בעדי קינוי הוי גורם דגורם לממון, דהא חסר עוד שני שלבים, ולכך אפי' לרשב"א לא נחשב שהפסיד בעדותו ממון.
[3] הגם שיכול לטעון למלוה דמי יימר שאתה תשבע [במקום הלוה ותיטול], מ"מ חשוב גורם לממון ולרשב"א חייב, וכמבואר בקצרה ברש"י ד"ה מי יימר.
[4] בזה לכו"ע הוי ממון גמור, כיון שחזרה שבועה למחוייב לה (הלווה), ומתוך שאינו יכול להשבע משלם.