[1] ר"ת בתוס' (ד"ה ניתק) ס"ל שקרבה עולה.

[2] פירש"י דבין בחטאת ובין באשם קאי. וע' בשטמ"ק בהשמטות אות ה'.

[3] פירשו התוס' (בד"ה ל"ל), דאף דגם ר"ע דריש "אשם הוא" - הוא קרב ואין תמורתו קרבה, ואולי נאמר שאתא למימר שעובר בעשה אם הקריב [ולא נצטרך לחדש דאתא לדרשת רב הונא דאשם שניתק לרעייה ושחטו סתם כשר לשם עולה רק אם ניתק], מ"מ לא משמע לגמ' לדרוש מתיבת "הוא" לענין עשה כמו שדרשינן לר' ישמעאל מתיבת רק.

[4] איתא במשנתנו: אמר ר' שמעון לא נחלקו על ולד ולד שלמים ועל ולד ולד תמורה שלא יקרב, על מה נחלקו על הולד, ר' אליעזר אומר לא יקרב וחכמים אומרים יקרב. ומבואר בדבריו שמחלוקתם בולד, אבל בולד ולד אין מחלוקת. ונחלקו בגמ' רבה וריב"ל איך לקרוא את דברי ר"ש, האם קוראים בניחותא שבא לומר שכן הדין שלא יקרב כלל - כך מפרש ריב"ל. או קוראים הכל ברצף, ובא לומר שבזה לא נחלקו שלא יקרב כמו שנחלקו בולד אחד, אלא כו"ע מודים שיקרב - כך מפרש רבה.

[5] הנה לדברי ריב"ל דאתא ר"ש לומר דלכו"ע בולד ולד לא יקרב, על כרחך דאיכא ג' מחלוקות בדבר, דהרי במשנה לעיל (דף יז:) מפורש בדברי ת"ק שגם ולד ולד שלמים קרב. ויוצא א"כ שלדעת ת"ק דר"ש נחלקו בין בולד ובין בולד ולד, שלר"א לא קרב ולחכמים קרב. ולדעת ר"ש בדעת חכמים, ולד שלמים יקרב וולד ולד לא יקרב, ובדעת ר"א בין ולד שלמים ובין ולד ולדן לא יקרב.

[6] מדרבנן, דגזר ר"א שמא יגדל עדרים עדרים.

[7] וכן הדין בולד תמורת שלמים, דתלוי באותה מחלוקת. אמנם ע' ברע"א.

[8] וע' לקמן (דף יט:) דאמר ר' יוסי בר' חנינא דאפי' ר' אלעזר הסובר במפריש נקבה לעולה שולדה קרב עולה, במפריש נקבה לאשם דאין בנה קרב אשם - כיון דאין שם אשם על אמו, וירעה ויביא בדמיו עולה.

[9] והגם שהוא גוזר בשלמים כנ"ל, מ"מ בתודה שאינה מצויה כל כך לא גזור.

[10] כן הגיהו השטמ"ק ושאר אחרונים בכל הסוגיא "ר' אלעזר" ולא "ר' אליעזר"

[11] ס"ל לרבה, דאף שברישא גבי ולד תמורה אמרו בסתם דיקרב, מ"מ "במחלוקת שנויה" - והוא רק דעת ר' אלעזר, ולחכמים באמת אינו קרב בעצמו כמו שולד עולה נקבה אינו קרב בעצמו.

[12] ס"ל לרבא דחלוק ולד תמורת עולה מולד עולה, דתמורה הקדושה שבאה מחמתו דהיינו עולת זכר - קרבה בעצמה, ואילו ולד עולת נקבה אין האֵם קרבה בעצמה.

[13] ומה שאמרו בברייתא "יביא בדמיהן עולה" - דמשמע בדמיהן ולא בעצמן, לדבריהם דרבנן קאמר, דאפי' לשיטתכם שאינו קרב בעצמו, אודו לי מיהת שהדמים הולכים לנדבת עולה יחיד ולא לנדבת ציבור וביארו התוס' (בד"ה בדמיהן) דאף דהילכתא היא דכל שבחטאת מתה באשם רועה, וא"כ לכאורה אם ולד חטאת למיתה אזלא - ולד אשם לרעייה. מ"מ י"ל דדוקא באשם שהופרש כדינו, ונתעברה שנתו, או נתכפרו, או מתו הבעלים, או עשה תמורה. אבל ולד אשם דאינו כהלכתו - דאשם דינו זכר ולא נקבה, בזה לא נאמרה ההלכה דכל שבחטאת וכו'.