[1] הקשו התוס' דכאן בסוגיא מבואר להו"א דציפוי דבעלי חיים שנעבדו מותר, ואילו בתקרובת דבעלי חיים מבואר גבי "גדא דהר" - דהוא בעלי חיים, שהוא אסור. ואילו לגבי הר מבואר להיפך, דציפוי דהר אמרינן בפרק כל הצלמים דהוא אסור, ואילו תקרובת דהר מבואר בפרק השוחט שמותר. ותירצו תוס' בתירוץ ראשון, דגם ציפוי דהר מותר כמו ציפוי דבעלי חיים, ושם בפרק כל הצלמים דאיתא שאסור, מיירי בכה"ג שהיה הציפוי על ההר בשעת ההשתחוואה ולכך נאסר, ואילו כאן מיירי בציפוי שבא אח"כ. ובתירוץ שני תירצו להיפך, דציפוי דהר אסור בכל ענין, ומיירי התם לפי המסקנא דהכא דציפוי דבע"ח ג"כ אסור.

[2] דכתיב: (ויקרא א:ב) "אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה' מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם".

[3] דכתיב (ויקרא כב:כה): "וּמִיַּד בֶּן נֵכָר לֹא תַקְרִיבוּ אֶת לֶחֶם אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל אֵלֶּה כִּי מָשְׁחָתָם בָּהֶם מוּם בָּם לֹא יֵרָצוּ לָכֶם" - וילפינן שכל מקום שנאמר "השחתה" - אינו אלא דבר ערוה ועבודת ככבים.

[4] דכתיב (ויקרא א:י): "וְאִם מִן הַצֹּאן קָרְבָּנוֹ מִן הַכְּשָׂבִים אוֹ מִן הָעִזִּים לְעֹלָה זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ".