[1] והגם שלא נזכר בפירוש מנין בסיפא, מ"מ כיון שכתוב "הרי אלו" יש לנו לדייק דאלו דוקא ולא אחרות.

[2] פי', אם זינתה אשתו - שאסור לו לחיות עמה, ומת בלא בנים, ויש לו אשה אחרת, ס"ל לתנא דמתניתין דהצרת סוטה אינה פטורה מן החליצה (אולם ליבום אינה עולה), ויש ראשונים (ע' רמב"ן ורשב"א) דס"ל שאפי' עולה לייבום. וכתבו התוס' (בד"ה למעוטי) דמה שצריך שני מיעוטים אחד לצרת סוטה ואחד לצרת ממאנת - ולא אמרינן שהמנין אומר שדוקא ט"ו נשים אלו ולא אחרות, הוא משום שאפשר לומר דמה שהמשנה לא מנתה אותם הוא לא משום שאינם פטורות מן החליצה והיבום, אלא משום שאינם בצרת צרה (דהרי הם אסורות על כל האחים), וכיון שכן כל המיעוט שלהם הוא מייתורא דמתניתין שכתב מנין ועל כרחך שבאה למעט משהו, ולכן צריך יתור לכל אחת.

[3] פי', אם נשא אחיו איילונית - וידע שהיא איילונית (שאז אין הקידושין מקח טעות), דאיילונית אינה ראויה ליבום, ויש לדון מה דין צרתה, ולתנא דמתניתין ס"ל דחולצת.

[4] פי', אם שניהם סוברים אחד את השני, כלומר שרב חידש שצרת סוטה פטורה מן החליצה ומן היבום, ורב אסי חידש שצרת איילונית פטורה מן החליצה והיבום ואם נאמר שכל אחד מהם מודה לשני, א"כ מנין המשנה לא באה למעט בצרות אלו שהם עולות לחליצה ויבום - דהדין הוא ששתיהן פטורות, ועל כרחך שבא למעט משהו אחר.

[5] שהיה אחיו המת נשוי לב' נשים אחת קטנה ואחת גדולה, ומיאנה הקטנה ביבם - צרתה צריכה לחלוץ.

[6] אם אחיו החזיר גרושתו באיסור (דהיינו אחר שנשאת לאחר) אינה עולה ליבום, וצרתה חולצת ואינה מתייבמת. וזה שבאה המשנה למעט במניינה לומר שבין צרת ממאנת ובין צרת מחזיר גרושתו אינן פטורות אלא צריכות לחלוץ.

[7] פי', דאם לא סבירא להו כהדדי, דהיינו שרב חולק על רב אסי וסובר שצרת איילונית באמת צריכה חליצה ולא פטורה, ורב אסי חולק על רב וסובר שצרת סוטה צריכה לחלוץ, א"כ מנין אחד של המשנה בא למעט לרב צרת איילונית שאינה פטורה מהחליצה ומהייבום, ולרב אסי בא למעט צרת סוטה.