[1] קשה, הרי בזה יש לנו ללמוד רק חייבי לאוין דכהונה שעליהם נאמר הפסוק, וכגון: אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה אפי' לכהן הדיוט. אכן ממזרת ונתינת לישראל, מנין. וע' תפארת ישראל על מתניתין שפירש שכיון שגם הם חייבי לאוין, לכן נכללו באותו שם של חייבי לאוין דכהונה. והערוך לנר כתב, שגם גבי ישראל נקרא איסור זה איסור קדושה מחמת יחוס עם ישראל.

[2] ופסוק זה נאמר בסוף ספר ויקרא, ומשמע שקאי על כל האיסורים שנזכרו שם - והיינו גם חייבי לאוין כממזרת ונתינה.

[3] דצריך לפרוש גם מן המותר כדי שלא יכשל באיסור, ולכך תיקנו חכמים שניות. ולשון "קדושה" הכוונה הבדלה והמנעות, שתבדיל עצמך גם מן המותר לך.

[4] סריס אדם שנזכר בברייתא אינו מקרה בפני עצמו, אלא הוא הסבר על פצוע דכא וכרות שפכה (כמבואר ברש"י בד"ה סריס אדם, וכפי שביארו הערוך לנר), וה"ק: פצוע דכא וכרות שפכה שנסתרסו ע"י אדם ולא בנסתרסו מאליהם מחמת חולי - דהם אינם אסורים לבוא בקהל.

[5] אכן אם בעלו - קנו, ואינה צריכה חליצה ונפטרת בגט אלא שאסור לקיימם משום איסור (דברים כג:ב) "לא יבוא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה' ".