[1] וקשה הא יש לו מגו ד"הפה שאסר" שיכל לומר מתחילה "ישראל אני" והיינו מאמינים לו. ותירצו התוס' (בד"ה במוחזק) דאה"נ, ומיירי רק באופן שידענו קודם בו או באבותיו שהיו גוים.

[2] כתיב (ויקרא יט:לג) "וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם", ודרשינן "אִתְּךָ" - במוחזק לך.

[3] כן ביארו התוס' שגם בלשון של רבינא הנידון הוא על הבנים, וה"ק: אם יש לך בני בנים אין אתה נאמן לפסול את הבנים.

[4] "בנו קטן" פירושו שאין לו ילדים, אבל אם יש לו ילדים גם קטן נקרא גדול, ואם אין לו ילדים גם גדול נקרא קטן.

[5] היינו שיכפה אותה לטבול לשם שפחות, כמו כל העבדים שטבילתן בעל כרחן, ואח"כ משחררה ומטבילה לשם שחרור בעל כרחה. (ובתוס' בד"ה שם, דקדקו שהטבילה קודמת לשחרור). ובאופן זה מותר בה מיד.