יבמות דף פה. א
מה הם הנפ"מ המבוארות בסוגיין בין שיטת רשב"א לרבי [1],
האם לנשים דלהלן יש להם כתובה?
לרבי - דאורייתא | לרשב"א - מפני שמרגילה | |
ממזרת ונתינה לישראל | דאורייתא - ויש לה | היא מרגילה [2] - ואין לה |
מחזיר גרושתו משניסת [3] | דאורייתא - ויש לה | היא מרגילה [4] - ואין לה |
בעולה לכהן גדול [5] | דאורייתא - ויש לה | היא מרגילה [6] - ואין לה |
בקינא לה ונסתרה ולא שתתה [7] | דאורייתא - ויש לה | היא מרגילה [8] - ואין לה |
סוטה ודאי [9] | דאורייתא - ויש לה | היא מרגילה [10] - ואין לה |
[1] הנה נחלקו רבי ורשב"א בחילוק בין אלמנה לשנייה, דרשב"א אמר דהטעם שאלמנה לכ"ג יש לה כתובה מפני שהוא פסול והיא פסולה, וכ"מ שהוא פסול והיא פסולה - קנסו אותו לתת כתובה (דהרי כל הטעם שקנסו אותה מכתובה הוא כדי שלא תשאר אצלו, אבל במקום שזרעו נפסל על ידה הרי יש לו קטטה עמה ולא משאיר אותה אצלו, ולכן לא צריך לקנוס אותה להפסיד כתובה). אבל בשניות מדברי סופרים אין להן כתובה, מפני שהוא כשר והיא כשרה ולכך יש לחוש שמא ישאיר אותה אצלו ולכך קנסו אותה כתובה כדי שתצא מעצמה ממנו. רבי אומר, אלמנה דברי תורה ודברי תורה ואין צריכין חיזוק, ושניות הם דברי סופרים, ודברי סופרים צריכין חיזוק. ואמרה הגמ' בטעם דברי רשב"א דבאלמנה הוא מרגילה להנשא לו דהרי היא נפסלת, ובשניות שאינה נפסלת היא מרגילתו לכן קנסו אותה כתובה. ודנה הגמ' בכמה נפ"מ בין הטעמים האלו.
[2] דכיון שאינה נפסלת על ידו, אלא אדרבה כך היא תוכל לטהר את זרעה ע"י שבנה ישא שפחה והנכד יהיה עבד וכשישחררו אותו יהיה כשר, לכן היא מרגילה אותו.
[3] הוצרכה הגמ' להגיע למקרה הזה, כי אליבא דר' אליעזר ממזר שנשא שפחה הולד עבד ממזר וא"כ היא לא מרגילה אותו דלא תרויח כלום לטהר זרעה ולא קנסו אותה כתובה.
[4] כיון שלא נפסלת בביאתו, ולא זרעה נפסל הרי שהיא מרגילה, וכיון שהיא מרגילה קנסו אותה להפסידה כתובה כדי שתצא ממנו.
[5] הוצרכה הגמ' להגיע למקרה זה כי אליבא דר' עקיבא יש ממזר מחייבי לאוים, וגם המחזיר גרושתו משניסת יש בה איסור חייבי לאוים והולד ממזר.
[6] דכיון שהוא רק איסור עשה אין הולד חלל, וכיון שלא נפסל זרעה היא מרגילה אותו.
[7] הוצרכה הגמ' להגיע למקרה זה כי אליבא דר' אליעזר בן יעקב יש חלל מחייבי עשה וא"כ אינה מרגילה אותו ולמה נקנסנה. והנה לשון הגמ' "מחזיר ספק סוטתו" ולפ"ז מיירי בגירשה, וכן גם הבינו התוס' (בד"ה ולרבי) ומתוך זה הוקשה להם הרי בין כה פסולה לכהונה וחלקו על פירש"י. אכן הריטב"א פירש שלא מיירי שגירשה ממש אלא רק ריחקה משום השם רע ועתה מחזירה.
[8] כיון שאינה נפסלת בביאה לא היא ולא זרעה.
[9] הוצרכה הגמ' לזה אליבא דר' מתיא בן חרש שסובר שאם בא עליה בעלה בדרך להשקותה - עשאה זונה, והרי שפסל אותה. וא"כ ודאי ניחא לה לשתות ברישא כדי לא להפסל. ולכן הוצרכנו לומר שסוטה ודאי איכא בינייהו שהיא כבר זונה ולא פוסל אותה יותר.
[10] דכיון שהכל מודים שהבא על הסוטה אין הולד ממזר, ואין פוסלת את זרעה לכך היא מרגילה אותו, ולכן קנסו אותה כתובה.