[1] ומה שעשה ר' עקיבא את הפתח של אותה גינה שהיה נוטל ממנה ר' אלעזר בן עזריה שהיה כהן מעשר לבי קברי, אף שגם הוא מודה שיש לכהנים ליטול. תירצה הגמ' דלמ"ד שקנסא לעניים א"כ עשה כן משום דראב"ע לא היה עני, וגם למ"ד קנסא לכהנים, מה שגדר הוא כדי לומר לראב"ע שאם הוא בא מדין קנס באמת יש לו, אבל אם הוא בא מכח סברתו שמה"ת יש לך ליטול - הרי שאין לו ליטול, דר"ע סובר שמה"ת מעשר ראשון הוא דוקא ללוים.

[2] ואפי' כהנים בימי טומאתן לא נחשבים כהנים עניים, אלא דוקא למי שעני תמיד. וכל העניים שוים בו בין עניי כהנים ובין לוים ובין ישראלים. אכן אליבא דר"מ דס"ל שמעשר ראשון אסור לזרים, א"כ אסור לעניי ישראל, דלא מסתבר שיוכלו לזכות בו לענין שיוכלו למכור אותו, דודאי לא עשו דבר כזה שיכולים לבוא בו לידי תקלה.

עוד כתבו התוס' שנראה שאליבא דר"ע לא הפקיע עזרא כח הלוים מכל וכל להשוותן לכהן ולישראל שלא יטלו מעשר אלא עניים ולא עשירים, אלא בלוים בין עניים ובין עשירים היו נוטלים לעולם, ואילו כהנים וישראלים היו נוטלים דוקא העניים.

[3] ס"ל דכיון שכהנים בימי טומאתן אינם יכולים לאכול בתרומה שוינהו כעניים, ושוינהו כעניים תמיד גם בזמן טהרתם שיוכלו ליטול במעשר ראשון. כך משמע לשון הגמ' כאן, אכן בהמשך משמע שרק לכהנים נותנים. וע' בזה בריטב"א וביוסף לקח ובשאר אחרונים שהאריכו בנידון זה.