[1] אכן דוקא בסתם מתנה, אבל מתנת שכיב מרע וכמו שמיירי בסוגיין (לפי אוקימתת ר"י בתוס') הרי היא כמו מיניה ולפי ר"מ גובה. אבל אה"נ במתנת בריא לא גובה דאפי' עדיפא מיתומים. וגם לפי התקנה שתקנו שגובה אשה כתובה ממטלטלי דיתמי ה"ה דגובה ממתנת שכיב מרע, אבל ממתנת בריא לא גובה.

[2] אכן הם יכולים לעשות שליח למי שירצה, אפי' לכהן שאין משמרו עכשיו. והקשה רש"י על לשון זה, דכל מילתא דאיהו לא מצי עביד עבודה לא יכול לשלוח שליח. ולכן דחה לשון זו. ותוס' (בד"ה ואין) יישבו הקושיא, דכיון שאם יבוא אליהו ויאמר שהוא כן - היה ראוי לעבוד, והרי הוא כמו חולה וזקן שאף שבפועל לא יכולים לעשות עבודה מ"מ יכולים לשלוח שליח מי שירצו מאיזה משמר שיהיה.

[3] אלא מניחים אותם בידם כמו כהן שהחרים שחרמיו שלו. והקשו תוס', דכיון שהדין הוא בערכין (דף כט.) שעד שלא בא ליד כהן הרי הם כהקדש, ורק משבאו ליד כהן הרי הם כחולין ומשתמש בהן הכהן, א"כ כאן שהוא ספק כהן איך מניחים את החרם אצלו. ותירצו שאה"נ שצריכים התערובות להחליף את החרם ביניהם כדי שודאי יגיע ליד כהן ואח"כ יחזיר לו.

[4] כיון שבמקומו של ר' יהודה היו מעלים מתרומה ליוחסין, אם יראו שעבד זה חולק בתרומה יאמרו שכהן הוא ויתנו לו אשה ישראלית והוא אסור בה.

[5] דיכול לומר "אם כהן אני תנו לי בשביל עצמי ואם עבד כהן אני תנו לי בשביל רבי", אבל אין חשש שמא יעלו אותו ליוחסין מחמת זה, כיון שלא היו מעלים מתרומה ליוחסין במקומו של ר' יוסי.