[1] מבואר ששונה דין מנחת נדבת כהן ממנחת חובתו, דמנחת נדבה אינה נקמצת וכולה כליל, ואילו מנחת חוטא נקמצת והקומץ קרב לעצמו והשירים קרבים לעצמם. ולמד כן, מדכתיב "והיתה לכהן כמנחה", ולא כתוב "כמנחתו" - שהיה משמע כמנחתו של כהן, ש"מ שמנחת חובתו דינה כמנחת ישראל דוקא, וכמו שמנחת ישראל נקמצת גם חובת כהן נקמצת. אולם מה שנקטר לאשים לא הוקש למנחת ישראל, ולכן אין שיריה נאכלים אלא קרבים בפני עצמן.

[2] פירש"י שמתפזר על בית הדשן. ותוס' (בד"ה והשירים) מפרשים, שהוא בעזרה במזרחו של כבש במקום ששרפים קדשי קדשים דשם היו מתפזרים השירים (ד"מתפזרים" דכאן היינו נשרפים).