[1] עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה. דחייש ר"מ למיעוטא שמא לא ילדה צרתה במדינת הים, ואף שרוב נשים מתעברות ויולדות - שמא צרתה מן המיעוט ולכך לא יכולה להנשא. ולהתייבם ודאי אסורה דודאי יש לחוש לרוב שמא נולד לצרתה ילדים ואין כאן יבום.

[2] ולא חיישינן שמא ילדה חמותה זכר, דאף שר"מ חייש למיעוטא וכאן יש מיעוט שיולדות זכר (וחשיב מיעוט דיש שאינן יולדות או מפילות וגם היולדות הם מחצה זכרים ומחצה נקבות, וא"כ לומר שיוולד לחמותה זכר הוא רק מיעוט), מ"מ כאן עם הרוב שאינה זקוקה ליבום מצטרף החזקה שהיא מותרת לשוק, ולכן גם ר"מ מודה דלא חיישינן למיעוט כזה דחשוב מיעוטא דמיעוטא.

[3] דאף שאמרנו שמודה ת"ק שהוא ר"מ היכא שיש עם הרוב חזקה נגד המיעוט, דכאן יש רוב שיולדות נקבות או מפילות וזכרים הוא מיעוט, וגם יש עם הרוב חזקה שהיא בחזקת היתר לשוק. תירצו התוס' (בד"ה האשה, וכן בעמוד ב' בד"ה סיפא), דהכא הורעה החזקת היתר לשוק כיון שיצאה כשהיא מעוברת. וא"כ לת"ק דאיהו ר"מ דחייש למיעוטא אסורה לשוק.

[4] דאזלינן בתר הרוב הגם שהיתה מוחזקת שהיא צריכה להתייבם, דאמרינן שהרוב שינה את החזקה.

[5] דלא חיישינן למיעוטא, וכיון שהרוב הוא שנשים או מפילות או יולדות נקבות הרי שהרוב אומר שאינה זקוקה ליבום ומותרת לשוק.

[6] ואף שאין בעלה נמצא עמה כבר הרבה זמן, מ"מ גזרו חכמים שכל אשה צריכה להמתין ג' חדשי הבחנה משעה שמת בעלה. ויש נפ"מ בדבר, שאפי' אם יודעים בעדות שאין צרתה מעוברת כגון שהפילה עתה, צריכה עדיין להמתין שלשה חדשים מצד עצמה.

[7] ואח"כ תחלוץ ממ"נ שאם ילדה צרתה באמת פטורה, ואם לא וזקוקה לחליצה הרי חלצה.

[8] ס"ל שמא יתברר לבסוף שילדה צרתה והיתה פטורה מחליצה ותנשא לכהן, ויאמרו קא שרו חלוצה לכהן, ואף אם יכריזו, יש לחוש שיש אנשים שיודעים בחליצה ולא ישמעו את הכרוז. אכן אם היא בין כה פסולה לכהונה שאין את החשש הזה חולצת ממ"נ ומותרת.