[1] אכן מדברי התוס' (בד"ה נכנסו) מבואר, שאינו דרשא גמורה אלא רק אסמכתא.

[2] ויש חילוק אחד, ששם הזו דם ואילו כאן מזה מים - ד"נכנסו מים תחת דם".

[3] ביארו התוס' (ד"ה הזאה), דמה שמצאנו בסיני שהזו דם כדכתיב (שמות כד:ח) "וַיִּקַּח משֶׁה אֶת הַדָּם וַיִּזְרֹק עַל הָעָם", אותה זריקה לא היתה לטהרה, והראיה שלא רק על משה נזרק אלא על כל העם לברית, כדכתיב בהמשך הפסוק "וַיֹּאמֶר הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ה' עִמָּכֶם עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה". ועוד שהזאה זו לא היתה כל שבעה.

[4] דכיון שנכנס למחנה שכינה הוא צריך פרישה, והיתה פרישה זו ששה ימים (עד יום י"ג סיון), והיא מכלל הארבעים יום שהחלו ביום ז' סיון (ונמשכו עד י"ז בתמוז).

[5] אבל לא למשה, דמשה היה עולה ויורד להזהיר את ישראל במצות פרישה והגבלה.

[6] פירש"י שהם ס"ל כר' יוסי, רק שחולקים עמו במה שאמר שהפרישה היתה בשביל הכניסה למחנה שכינה, והם מפרשים שהיא לסיבות אחרות, ולכן ס"ל שאי אפשר ללמוד מכאן לכל הנכנסים למחנה שכינה שבעינן פרישת ששה.