[1] דמצינו בדורות שלא מעכבת דכתיב (ויקרא א:ד) "וסמך ידו על ראש העולה ונרצה לו לכפר עליו", וקשה וכי סמיכה מכפרת והלא אין כפרה אלא בזריקת הדם במזבח, ומתרץ דודאי דמה שנאמר "וסמך - ונרצה" אין הכוונה לומר שהריצוי נעשה ע"י הסמיכה, אלא להיפך שאם לא עשה את הסמיכה (שעשאה כשיירי מצוה שאין מוכרח לעשותם) נחשב כאילו לא כיפר וכיפר, דהיינו שלא עשה כפרה מהמובחר אבל אינו צריך להביא כפרה אחרת.

[2] דכתיב (ויקרא יז:יא) "ולקח כבש אחד אשם לתנופה לכפר עליו", ודרשינן וכי תנופה מכפרת, אלא שאם עשאה שירים וכו' כנ"ל.

[3] ביארו התוס', דלכו"ע שיירי הדם לא מעכבי, דהא שינה הכתוב ואמר "ואת כל הדם תשפוך" ולא כתיב "ושפכת" ש"מ שאינו ציווי. אכן הביאו התוס' מהירושלמי, דס"ל דלמ"ד דכל האמור במילואים מעכב גם שירים מעכבי. עוד כתבו התוס', דהקטרת אימורים ג"כ לכו"ע לא מעכבי.

[4] פי', דמזה שכתוב "וזה" בייתור וי"ו, בא להקיש לפרשה שלמעלה ששם נזכר מכנסים, כדכתיב (שמות כח:מב) "ועשה להם מכנסי בד".

[5] דכתיב הכא "וזה", וכתיב התם גבי עשירית האיפה (ויקרא ו:יג) "זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַה' בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ עֲשִׂירִת הָאֵפָה".

[6] משה קרא בפני כל ישראל ביום הראשון של מילואים את כל פרשת צואת המילואים.

[7] וילפינן מתיבת "הדבר" שאפי' דיבור מעכב.

[8] מה שלא הוצרך לפרש מכנסים, פירש"י משום שודאי שהם קודמים לכל, כדאיתא לקמן (דף כג:) "מנין שלא יהיה דבר קודם למכנסים". ותוס' פירשו, משום שלא נזכרו מכנסים בפירוש לא בצוואה ולא בעשייה. לכן לא הזכירום גם האמוראים.

[9] דאזלינן בתר פסוקי עשיה, דכתיב גבי אהרן (ויקרא ח:ז) "וַיַּחְגֹּר אֹתוֹ בָּאַבְנֵט", ואח"כ כתוב גבי בניו (שם:יג) "וַיַּחְגֹּר אֹתָם אַבְנֵט".

[10] דאזלינן בתר פסוקי הציווי, דכתיב (שמות כט:ט) "וְחָגַרְתָּ אֹתָם אַבְנֵט אַהֲרֹן וּבָנָיו". ומבואר לקמן (דף ו.), דודאי שאין שייך להלביש בבת אחת אבנט לחמשה אנשים, אלא הכוונה היא שגמר להלביש לאהרן ולבניו את כל הבגדים, ואח"כ הלביש לכולם את האבנטים לאהרן תחילה ואח"כ לכל בן ובן, ומה שנקרא בבת אחת, דלא הפסיק בהלבשת בגד אחר בין האבנטים, ובזה שונה משאר הבגדים שאת כולם הלביש את אהרן מכנסים כתונת ומצנפת ואח"כ הלביש לבניו.