-------------------------------------------------

[1] ולמסקנא ביארה הגמ' שטעמו של ר' יהודה הוא מסברא, שכל דבר שאם יעשה אותו בפועל הוא יפסול, א"כ גם אם יחשוב עליו בשעת שחיטה וכדומה ג"כ יפסול.

[2] וביארה הגמ', ששאר הפסולים גם אם יעשה אותם אין הזבח נפסל בהם [לכו"ע או לשיטת ר' יהודה]. וכגון: שובר עצמות פסח, או אוכל ממנו נא. או שיאכלו מן הזבח ערלים או טמאים, או שיקריבו האימורים ערלים או טמאים - שאין מעשה זה פוסל למפרע את הקרבן ולכך אינו פוסל במחשבה, או שאינו חשוב משבה כיון שאין בידו לעשותו דתלוי באחרים. וכן בעירוב דם, או לתיתו שלא במקומו, אינו פוסל אליבא דר' יהודה.

[3] הסיקה הגמ' דתרי תנאי אליבא דר' יהודה, דאיכא תנא דברייתא בשם ר' יהודה דיליף מכל דבר רע שחטאת שנכנס דמה לפנים פסולה. ותנא דמתניתין בשם ר' יהודה ס"ל דדוקא במזיד ובכיפר שם אז נפסלה.

[4] ומזה הוכיחה הגמ' שאליבא דר' יהודה אם חישב לזרוק דמה בפנים, ודאי שאינו נפסל, דהא אפי' אם הכניס לא נפסל על שגם יכפר שם.