עבודה זרה דף מ"ו ע"א

לבני ר' חייא (יהודה וחזקיה) ור' יוחנן שנחלק עליהם, מה דין אבני הר שנדלדלו, והשתחוה עכו"ם להם?

באופן שזקפן אח"כ אדם באופן שלא זקפן אח"כ אדם
לחד אמר אסורים אסורים
לוחד אמר אסורים מותרים

ישראל שזקף לבינה באופנים דלהלן, מה דינו?

כשהשתחוה לה כשלא השתחוה לה (והשתחוה גוי)
למאן דשרי באבני הר שנדלדלו איבעיא דחזקיה [1] מותר
למאן דאסר באבני הר שנדלדלו אסור לר' ישמעאל: אסור [2]
לר' עקיבא: איבעיא דחזקיה [3]

עבודה זרה דף מ"ו ע"ב

דברים מחוברים שנעשתה בהם עבירה, האם מותרים למזבח?

לרמי בר חמא לרבא לרב הונא
עבירת עבודה זרה ספק אסור מותר
עבירת אתנן זונה ---- אסור מותר

-------------------------------------------------

[1] והספק הוא אם זקיפתה הוי תפיסת יד אדם או לא. אולם בלא תפיסת יד אדם הגם שהביצה מדולדלת היא לא נאסרת כאבני הר.

[2] דס"ל לקמן, דע"ז של ישראל אסורה מיד, וכיון שזקף את הביצה כדי להשתחוות אליה מיד נאסרה (ואפי' בלא שישתחוה לה עכו"ם אח"כ), [והיות שלשיטה זו לא צריך תפיסת יד אדם בדבר המדלדל ואינו בעלי חיים, לכך לכו"ע זקיפתו הוי יחוד לע"ז].

[3] והאיבעיא היא דאף שבעלמא אין עכו"ם יכול לאסור דבר שאינו שלו בהשתחואתו, מ"מ כיון שזקפה הישראל לשם ע"ז וגילה בדעתו שרצונו שתהיה לע"ז, לכך מהני השתחואת העכו"ם לאוסרה. או דילמא דלא חשובה הזקיפה כלום, היות שלא ניכרת זקיפתה, וכל זמן שלא ישתחוה לה הישראל בעצמו - לא תאסר. ולא דמי ללבינה שזקיפתה ניכרת ואוסרת אפי' בהשתחוה עכו"ם.

עוד חומר לימוד על הדף