[1] דלומדים אותם מבור - דבין לרב ובין לשמואל כל תקלה שהפקיר ילפינן חיובה מבור, ואם תדחה מה לבור שכן אין כח אחר מעורב בו - תאמר בהני שכח אחר מעורב בהן, אש יוכיח - שכח אחר מעורב בה וחייבת. מה לאש שכן דרכו לילך ולהזיק, ואילו אבנו סכינו ומשאו בא אחר ונתקל בהם, בור יוכיח.

[2] דלומדים אותם מבור - דבין לרב ובין לשמואל כל תקלה שהפקיר ילפינן חיובה מבור, ואם תדחה מה לבור שכן מעשה כריית הבור שלו גרמה לו להתחייב, תאמר בהני שאין מעשיו גרמו לו, דהרי במקום שנתן את התקלה שם לא הזיקה, אלא נתגלגלה ע"י מעשה אדם ובהמה שגלגלוהו, שור יוכיח - שג"כ לא מעשיו גרמו את הנזק אלא השור מעצמו הלך והזיק ובכל אופן חייב. מה לשור שכן דרכו לילך ולהזיק, ואילו בור המתגלגל אינו מזיק בדרך הילוכו אלא הוא מזיק אחר שנח במקום החדש, בור יוכיח.

[3] דלומדים אותם מבור - דבין לרב ובין לשמואל כל תקלה שהפקיר ילפינן מבור, ואם תדחה מה לבור שכן שלא ברשות, תאמר בהני דברשות - שור יוכיח. ואם תדחה מה לשור שכן דרכו לילך ולהזיק - בור יוכיח.

[4] דלומדים אותם מבור - דבין לרב ובין לשמואל כל תקלה שהפקיר ילפינן חיובה מבור, ואם תדחה מה לבור שכן תחילת עשייתו לנזק, תאמר בכותל ואילן שנפלו אחר זמן שנתנו לו ב"ד שעכ"פ אין תחילת עשייתן לנזק. שור יוכיח. ואם תדחה מה לשור שכן דרכו לילך ולהזיק, בור יוכיח.

[5] דהיינו שיש למזיק עידית וזיבורית וזיבורית דידיה לא שויא כעידית דניזק, אלא עידית דניזק שוה יותר מזיבורית דמזיק, באופן זה לא אומרים את הגז"ש דלהלן שיתן לו המזיק זיבורית שלו, אלא לומדים מפשטות של הפסוק שנותן לו המזיק מעידית שלו.

[6] ונותן לו המזיק את הזיבורית שלו, דילפינן גז"ש מ"שדה" האמור למטה - דהיינו בסוף הפסוק, ללמעלה דהיינו לתחילתו, דכתיב (שמות כב:ד) "כִּי יַבְעֶר אִישׁ שָׂדֶה אוֹ כֶרֶם וְשִׁלַּח אֶת בְּעִירוֹ וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם", דהנה ה"שדה" האמור בסוף הפסוק לא מבורר אם הוא שדה של הניזק או של המזיק, וילפינן מה"שדה" האמור למעלה ששם מדובר על שדה הניזק, ומזה למדנו שגם "שדה" האמור למטה הוא של הניזק - ובו שמים. אכן מפני תיקון העולם, תיקנו שישלם לפי העידית שלו - דהיינו של המזיק.

[7] כן כתבו התוס', דודאי לא צריך לקנות שדה עידית יותר כדי לשלם.