[1] ומה שמצאנו בפסחים (דף ד.) שמועיל, היינו לענין להתחייב בבדיקת חמץ שזה תלוי במי שבידו המפתח שהוא יכול להיכנס ולבדוק.

[2] ומאותה שעה חייב, ואפי' שלא היה סיפק בידו לתקן, דהיינו לשכור פועלים ולכרות ארזים וכו', בכל אופן חייב כי מאותה שעה מוטל עליו לשכור שומרים שישמרו שלא יפול אף אחד לבור.

[3] ומבואר בגמ' דלא מיירי היכא דשכיחי גמלים, דאז ודאי הוא פושע, אלא מיירי באופן שבאים גמלים רק לפעמים. [אכן אי לא שכיחי גמלים כלל, אנוס הוא - ובודאי פטור].

[4] ומבואר בגמ' שהספק הוא האם אמרינן דמגוי דפושע הוי אצל גמלים הוי פושע נמי לענין התלעה, או דלא אמרינן מגו. והקשו התוס' (בד"ה ושכיחי) אפי' אי לא נימא מגו, יש לחייב מחמת הדין ד"תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב". ותירץ ריב"א, דלא אמרינן תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב רק מתי שמחמת הפשיעה בא לבסוף האונס, אבל אם אין קשר בין הפשיעה לבין האונס - כגון כאן שהיה מכוסה כראוי לשוורים, ולבסוף התליע, שאין ההתלעה קשורה לפשיעה שלא היה מכוסה לגמלים בזה פטור, דגם אם היה מכוסה גם לגמלים היה מתליע. אכן פלפלו בזה אם תירוץ זה לכו"ע, ע"ש.